מה שלא רואים בכסף — להאזין

כרך. מה שלא רואים בכסף. המכניקה של הכסף שלך בשנות העֶשְׂרים.

את הספרים כאן כותבת בינה מלאכותית. זה מה שמאפשר לקרוא מאות מקורות לספר אחד, וזה בְדיוק למה כל מספר בהם נבדק מול המסמך שממנו בא.

ההקלטה הזאת כוללת את שנים עשר הפרקים של הספר, לפי הסדר. הנספחים, קיר המקורות, נספח המספרים ורשימת הסרטונים, נשארו בגרסת הטקסט באתר, כּי הם טבלאות שנבנו לעין ולא לאוזן.

כל פרק נפתח בכמה שאלות ניחוש. אחרי כל שאלה יש שקט של כמה שניות, כְּדי שתספיק לנחֵש לפני שתשמע את התשובה.

חֵלק ראשון. הכסף שכבר יש לך.

פרק ראשון. הפיקדון והשקל שנמס.

נחֵש לפני שאתה יודע

לפני שתמשיך, נחֵש, בקול או בראש, אבל תתחייב למספר. אין בעיה לטעות, זה בְדיוק העניין.

חייל לוחם שהשתחרר אחרי שירות מלא צוֹבֵר, לפי התעריף החודשי, בעֵרך כמה כסף בפיקדון האישי שלו, לפני שהוא נוגע בו בכלל?

כמה זמן יש לך מהשחרור עד שהפיקדון שלא ניצלת, נשפך, אוטומטית לחשבון הבנק הרגיל שלך?

הפיקדון נושא ריבית? צמוד למדד? נחֵש כן או לא לכל אחד מהשניים.

שים לב לתשובות שלך. שלושתן חוזרות בפרק.

הכסף שמחכה לא מרוויח כלום

ברגע שהשתחררת נפתח לך חשבון שאתה כנראה בכלל לא זוכר שביקשת, הפיקדון האישי לחיילים משוחררים. זה לא מענק שנופל לחשבון העובֵר ושב שלך, זה חשבון נפרד, עם כללים נפרדים, שנועד להמתין. השאלה שהפרק הזה שואל היא לא, כמה יש לך שם, זה תלוי בך, תבדוק את זה בעצמך בסוף הפרק, אלא, מה קורה לכסף הזה בזמן שהוא מחכה? והתשובה היא, כלום. שום דבר. הוא פשוט יושב.

גובה הפיקדון נקבע לפי אורך השירות בפועל עד שלושים ושניים חודשים לחייל ועֶשְׂרים וארבעה חודשים לחיילת ולפי סוג השירות שלך. התעריף החודשי, נכון למאי אלפַּיים עֶשְׂרים ושש, מתעדכן מדי חודש לפי המדד,

לוחמים, תשע מאות תשעים שקלים ושִישים ושלוש אגורות לכל חודש שירות

תומכי לחימה, שמונה מאות עֶשְׂרים וחמישה שקלים וחמישים ושתיים אגורות לחודש

אחר או עורפי, שש מאות שִישים שקלים וארבעים ושתיים אגורות לחודש

שירות לאומי אזרחי, שש מאות שִישים שקלים וארבעים ושתיים אגורות לחודש

מסלול אזרחי ביניים, ארבע מאות תשעים וחמישה שקלים ושלושים ושמונה אגורות לחודש

מסלול אזרחי מפוצל, שלוש מאות שלושים שקלים ועֶשְׂרים וחמש אגורות לחודש

לוחם ששירת שירות מלא, עד שלושים ושניים חודש, מצטבר, לפי חשבון פשוט, לכשלושים ואחד אלף שבע מאות שקלים לפני שנגע בכסף בכלל. זה לא סכום קטן. וזו בְדיוק הסיבה שהוא לא נושא ריבית ולא צמוד למדד, עובדה שרוב מי שמקבל את הפיקדון לא שם לב אליה בכלל, כּי אין רגע שבו מישהו מודיע לך, אגב, מה שיושב כאן נשחק.

חשבון בנק רגיל שלא נוגעים בו מפסיד עֵרך בגלל אינפלציה. הפיקדון שלך עושה בְדיוק אותו דבר, רק שהוא נועד להישאר סגור לשנים.

המשמעות בפועל, כל חודש שאתה לא פודה את הפיקדון לאחת המטרות המותרות, העֵרך הריאלי שלו קטן, לא כּי קרה משהו רע, אלא כּי זה בְדיוק מה שקורה לכסף שלא נושא ריבית ולא צמוד למדד, לאורך זמן. אין כאן קטסטרופה חד פעמית. יש שחיקה שקטה, בקצב איטי מספיק שאף אחד לא מרגיש אותה חודש חודש, ומספיק אמיתית שאחרי כמה שנים היא כן מורגשת.

מענק שחרור זה לא אותו דבר

יש כאן בלבול נפוץ שכדאי לפרק מיד, הפיקדון האישי ומענק השחרור הם שני מסלולים נפרדים לגמרי, שני חוקים שונים, אותו גוף מנהל, משרד הביטחון, אבל שתי מטרות שונות. הפיקדון מנוהל בנפרד ונועד להמתין. מענק השחרור הוא סכום שמועבר תוך עֶשְׂרים עד שִישים יום ישירות לחשבון העובֵר ושב הרגיל שלך, כלומר יכול, לבוא, בלי שתשים לב בכלל, ולהיבלע במינוס קיים או בהוצאות שוטפות של אותו חודש. התעריפים החודשיים, נכון למאי אלפַּיים עֶשְׂרים ושש,

לוחמים, שש מאות שמונים וארבעה שקלים ותשעים ותשע אגורות לחודש שירות

תומכי לחימה, חמש מאות שבעים שקלים וארבעים ושתיים אגורות לחודש

אחר, ארבע מאות חמישים וחמישה שקלים ושמונים וארבע אגורות לחודש

מסלול אזרחי ביניים, שלוש מאות ארבעים ושניים שקלים וחמישים אגורות לחודש

מסלול אזרחי מפוצל, מאתיים עֶשְׂרים ושבעה שקלים ותשעים ושתיים אגורות לחודש

תנאי סף, לפחות שנים עשר חודשי שירות.

ויש עוד מסלול שלישי, שאפילו יותר קל לבלבל עם שני הראשונים, מענק עבודה מועדפת, אחד עשר אלף ארבע מאות שִישים ואחד שקלים נכון לאחד בינואר אלפַּיים עֶשְׂרים ושש, לא מגיע ממשרד הביטחון אלא מביטוח לאומי, ומיועד למי שעבד בתקופה מוגדרת אחרי השחרור. שלושה שמות דומים, שני גופים שונים, שלוש קופות נפרדות. אם שמעת פעם מישהו אומר, קיבלתי ככה וככה שקל מהצבא, בלי לפרט איזה מהשלושה, כנראה שגם הוא לא לגמרי יודע.

לאן בְדיוק מותר שהכסף ילך

בחמש השנים הראשונות אחרי השחרור, הפיקדון לא פתוח לכל מטרה. מותר להשתמש בו רק בשש קטגוריות מוגדרות, לימודים, תואר, מכינה, קורס, הכשרה מקצועית, שיעורי נהיגה, הקמת עסק, הוצאות חתונה, או רכישת דירה או בית או קרקע לבנייה. שים לב מה לא ברשימה, אין שם, כל דבר שנראה לך חשוב עכשיו. החוק בחר בכוונה מטרות שנחשבות, השקעה בעתיד, ולא צריכה שוטפת, וזה בעצם עיצוב מכוון, הפיקדון נועד לשמש קפיצת מקפצה לשלב הבא, לא כרית ביטחון לחודש קשה.

אגב, לצד הפיקדון עצמו קיימת גם תוכנית נפרדת שממוקדת בְדיוק בקטגוריית ההכשרה המקצועית, שוֹבַר להכשרה מקצועית שמממן עד תשעים אחוז מעלות קורס, בתקרה של עד תשעת אלפים שקלים, משולם בשלושה תשלומים. זו לא תחליף לפיקדון וזו לא אותה קופה, זו תוכנית נוספת שיכולה לפעול לצד השימוש בפיקדון, לא במקומו. עוד סיבה טובה לבדוק את שתיהן לפני שמחליטים על מסלול הכשרה.

השפיכה האוטומטית

עכשיו לחֵלק שהכי שווה שתזכור. חמש שנים אחרי השחרור, אם לא השתמשת בפיקדון עד אז, הוא עובֵר אוטומטית לחשבון הבנק הרגיל שלך. אין שיחת טלפון. אין הודעת דחיפה. פשוט, ביום מסוים, הכסף שהיה מוגן במסלול ייעודי הופך לעוד שורה בעובֵר ושב שלך, פגיע למינוס, לעמלות, לכל הוצאה שוטפת של אותו חודש, בְדיוק כמו כל שקל אחר שם.

לדוגמה היפותטית, רק כְּדי להמחיש את המנגנון, תומך לחימה ששירת שירות מלא ולא נגע בפיקדון שלו בחמש השנים הראשונות בכלל, כּי היה עסוק, כּי לא הבין את החלון, או סתם כּי דחה את זה, מגיע ליום חמש השנים עם כל הסכום שצבר יושב בפיקדון. באותו יום, בלי שום פעולה מצדו, הכסף עובֵר לעובֵר ושב שלו. אם באותו חודש יש לו הוצאה גדולה, או מינוס פתוח, הכסף פשוט נבלע לתוכו, לא כּי הוא בזבז אותו, אלא כּי ההגנה הייעודית שהייתה עליו נעלמה בו ברגע.

עד אז, בחמש השנים הראשונות, מותר לך להשתמש בפיקדון רק למטרות המוגדרות למעלה. אחרי חמש שנים, לכל מטרה, בלי הגבלה. כלומר יש כאן בעצם שתי תקופות הפוכות, חמש שנים של הגבלה על השימוש, ואז שחרור מלא, אבל גם אובדן ההגנה הייעודית של הכסף מהמסגרת השוטפת של החשבון.

חמש שנים זו לא רק תקופת המתנה. היא גם שעון, ברגע שהוא נגמר, ההגנה על הכסף נגמרת איתו.

השקל שנמס, למה זה שם הפרק

שקל של היום לא נעלם פיזית מהחשבון. הוא נשאר שם, אותו מספר, בְדיוק. אבל הכוח הקנייה שלו, כמה לחם, כמה שְכר דירה, כמה שעת עבודה של מישהו אחר הוא שווה, לא נשאר קבוע כשאין ריבית וכשאין הצמדה מולו. זה בְדיוק ההבדל בין, הכסף שלי עדיין שם, לבין, הכסף שלי עדיין שווה מה שהוא היה שווה. הפיקדון עונה כן לשאלה הראשונה ולא בהכרח לשנייה, וזה סוג ההבדל שאף אחד לא שם לב אליו עד שהוא מסתכל על התאריך שבו הכסף נכנס מול התאריך שבו הוא סוף סוף השתמש בו.

זה לא אומר שהפיקדון, רע. הוא עדיין כסף אמיתי, שמגיע לך, ושאין לו שום עלות נלווית או תנאי נסתר. הנקודה היחידה היא, הזמן לא ניטרלי. חמש שנים של המתנה לא, שומרות, על הכסף באותה מידה שחמש שנים בפיקדון בנקאי רגיל עם ריבית היו עושות. זה פער שכדאי להכיר לפני שמתכננים סביבו, לא אחרי.

למה דווקא בשלב הזה קל לפספס את זה

יש סיבה מבנית לכך שהמנגנון הזה תופס דווקא אנשים בשלב שאתה נמצא בו עכשיו. השחרור מהצבא, או הסוף של שירות לאומי אזרחי, הוא בְדיוק הרגע שבו הכי הרבה דברים קורים בבת אחת, לימודים שמתחילים, עבודה ראשונה, דירה ראשונה, לפעמים חתונה. תשומת הלב שלך פזורה על עשרה דברים בו זמנית, וחשבון פיננסי צדדי שאין לו שום דחיפות מיידית, כּי הוא ממילא, בטוח, בפיקדון, הוא בְדיוק הדבר שדוחים לבדוק, כשיהיה זמן. הבעיה היא שהזמן הזה לא מגיע לבד, והשעון של חמש השנים לא מחכה שהוא יגיע.

זו גם הסיבה שהמנגנון הזה לא, רע, במובן של מזימה, הוא פשוט לא בנוי לדחוף אליך תזכורות. הוא בנוי כְּדי לחכות בשקט, וזה בְדיוק מה שהוא עושה, גם כשזה לא לטובתך.

אז מה בעצם עושים עם זה

הפרק הזה לא בא להגיד לך מתי לפדות את הפיקדון או לאיזו מטרה, זו החלטה שתלויה במה שקורה בחיים שלך, לא בספר. מה שכן שווה שתדע, הכסף הזה לא, עובד, בשבילך בזמן שהוא מחכה, יש לו שעון של חמש שנים, ויש שלושה מסלולים נפרדים, פיקדון, מענק שחרור, מענק עבודה מועדפת, שקל לערבב ביניהם. שלוש עובדות פשוטות, שהופכות הרבה יותר שימושיות ברגע שאתה יודע אותן לפני שמישהו אחר צריך להזכיר לך.

ויש כאן גם גשר לפרק הבא, ברגע שהפיקדון נשפך לחשבון הרגיל שלך, הוא נכנס בְדיוק לאותה מערכת שהפרק הבא מפרק לגורמים, עמלות, מסגרת אשראי, בנק שלא תמיד עובד בשבילך. פיקדון שמוגן במשך חמש שנים ואז נשפך למערכת שלא שמה לב אליו במיוחד, זו לא סתירה. זו בְדיוק ההמשכיות שכדאי להכיר.

שאלות, ענה מהזיכרון, בלי לחזור אחורה

למה הפיקדון, מפסיד עֵרך, גם בלי שקורה לו שום דבר רע?

כמה שנים יש לך מהשחרור עד שהפיקדון הלא מנוצל נשפך אוטומטית לעובֵר ושב?

מה ההבדל בין הפיקדון, מענק השחרור, ומענק עבודה מועדפת, מי מנהל כל אחד, ואיך הוא מגיע אליך?

ציין שלוש מטרות שמותר להשתמש בהן בפיקדון בחמש השנים הראשונות.

סמן ביומן, חזור לארבע השאלות האלה בעוד שבוע, בלי לפתוח את הפרק מחדש. השליפה השנייה, אחרי שכבר קצת שכחת, היא זו שבאמת מקבעת.

תעשה את זה

הערב, על הטלפון, תיכנס לאתר האגף והקֶרן לחיילים משוחררים ובדוק כמה יש לך בפועל בפיקדון האישי שלך היום.

אותו ביקור, חשב תאריך שחרור חמש שנים, ורשום את התאריך הזה איפשהו שאתה באמת רואה, זה מתי הפיקדון נשפך אוטומטית.

חמש דקות, קרא את רשימת השימושים המותרים בחמש השנים הראשונות, ובדוק אם אחד מהם כבר רלוונטי לך עכשיו או בשנה הקרובה.

בדיקה נפרדת, ודא שאתה יודע להבחין בין שלושת המסלולים, פיקדון או מענק שחרור או מענק עבודה מועדפת, ובדוק מול ביטוח לאומי אם קיבלת את מענק העבודה המועדפת, אם עבדת בתקופה הרלוונטית.

פרק שני. הבנק לא עובד בשבילך.

נחֵש לפני שאתה יודע

נחֵש, בלי לחפש,

כמה לקוחות בנק בישראל השתמשו אי פעם במעבר בקליק, הזכות לעבור בנק בלחיצת כפתור? מספר גס.

ריבית בנק ישראל בסוף אלפַּיים עֶשְׂרים ושש, גבוהה או נמוכה יותר מאשר בתחילת השנה?

הרפורמה שתחייב את כל הבנקים במסלול עמלות אחיד וזול, כבר בתוקף, או עוד לא?

שים לב לתשובות. שלושתן חוזרות בפרק, ואף אחת מהן היא לא, כמה כסף יש לך, הן כולן על מנגנונים שקורים סביבך בלי שביקשת.

העמלה שחוזרת בלי שאף אחד מתקשר

הבנק שלך לא, עובד בשבילך, באותו מובן שמעסיק עובד בשבילך, הוא לא בצד שלך, הוא נותן שירות ורוצה שתשלם עליו כמה שיותר, בְדיוק כמו כל עסק אחר. אין בזה שום דבר מפתיע כשחושבים על זה ישר. הבעיה היא שרוב האנשים לא חושבים על זה ישר, ומתייחסים לבנק כאילו הוא חֵלק ניטרלי מהתשתית, כמו חשמל או מים, ולא כמו ספק שיש לו אינטרס ברור בכיוון ההפוך משלך.

כמעט כל הבנקים נותנים לחיילים משוחררים פטור מלא או חלקי מעמלות עובֵר ושב, בדרך כלל לתקופה של לפחות שלוש שנים, ובחֵלק מהבנקים, כמו הפועלים, עד חמש שנים למי שמשתחרר עד סוף אלפַּיים עֶשְׂרים ושבע. סטודנטים מקבלים לפעמים פטורים דומים, אבל אלו בדרך כלל מבצעים עונתיים וממוקדי קמפיין, לא הטבה קבועה. הבעיה היא לא הפטור עצמו. הבעיה היא שהוא נגמר בשקט, אין הודעה, אין דחיפה, אין תזכורת. פשוט, בחודש מסוים, העמלות שחשבת שאתה פטור מהן חוזרות במלואן.

ויש כאן גם גרסה הפוכה של אותה בעיה, לפעמים, כְּדי, לחסוך, לקוחות מצטרפים למסלול עמלות כללי, ובלי לשים לב, המעבר הזה מבטל הטבה ייעודית גדולה יותר שכבר הייתה קיימת בחשבון שלהם, כמו הנחה של חמישים אחוז על עמלות ערוץ ישיר שסטודנט קיבל בעבר. הצעד שאמור לחסוך עלול לעלות יותר, בְדיוק כּי הוא מוחק משהו טוב יותר שכבר היה שם.

מסלול עמלות, עצמו הוא רעיון פשוט, במקום לשלם כל פעולה בנפרד, העברה, הדפסת דפים, בירור טלפוני, אתה משלם סכום חודשי קבוע שכולל חבילה של פעולות. זה יכול להיות משתלם למי שמבצע הרבה פעולות, ומיותר למי שכמעט לא נוגע בחשבון מעבר לבדיקת יִתרה. הדרך היחידה לדעת איזה מהשניים אתה, היא להסתכל בתעריפון הרשמי והפומבי של הבנק שלך, מסמך שכל בנק בישראל מחויב לפרסם, ולהשוות אותו מול הפעולות שאתה בפועל עושה בחודש רגיל.

העלות הכללית של ניהול חשבון עובֵר ושב עולה משנה לשנה, לפי הנתון האחרון שפרסם בנק ישראל, עלות ממוצעת של ניהול חשבון כרטיס חיוב הגיעה לשלושים ואחד שקלים וחמש אגורות לחודש במחצית הראשונה של אלפַּיים עֶשְׂרים וחמש, לעומת עֶשְׂרים ותשעה שקלים ואחת אגורות לחודש באלפַּיים עֶשְׂרים וארבע, עלייה של כשמונה נקודה שתיים אחוז. זה עדיין הנתון הרשמי העדכני ביותר שקיים, בנק ישראל לא פרסם עדכון לאלפַּיים עֶשְׂרים ושש עד כתיבת השורות האלה.

לדוגמה היפותטית, רק כְּדי להמחיש, מישהי שנפתח לה חשבון עם פטור מלא ביום השחרור, וקיבלה שלוש שנות פטור, לא מקבלת שום תזכורת כשהשנה השלישית נגמרת. היא ממשיכה להשתמש בחשבון בְדיוק כמו קודם, אותה כרטיס, אותן פעולות, אותה שגרה, והעמלות פשוט מתחילות להופיע בדף החודשי, בלי שום הודעה נפרדת שמסבירה למה. מי שלא קורא את דף החשבון בעיון פשוט לא יבחין בשינוי במשך כמה חודשים.

פטור מעמלות זה לא הטבה שנשארת. זה שעון עצר שאף אחד לא מראה לך.

המינוס שאף אחד לא מתמקח עליו

בעברית הבנקאית הרשמית, מה שאתה קורא לו, מינוס, נקרא ריבית חשבון חוזר דביטורי, ריבית על חשבון חוזר דביטורי, כלומר חשבון שנמצא ביתרת חובה. השם המסובך הזה הוא בעצם חֵלק מהבעיה, כשמוצר נקרא בקיצור טכני שאף אחד לא מסביר, קשה יותר לחפש עליו מידע, להשוות בין בנקים, או בכלל להבין שיש לו תעריף נפרד לגמרי מהריבית הרגילה, שאתה שומע עליה בחדשות.

חריגה ממסגרת אשראי מאושרת בעובֵר ושב, מינוס מינוס, אסורה בישראל בלי הסכמה מפורשת שלך, כבר משנת אלפַּיים שבע. אבל בתוך המסגרת המאושרת עצמה, מינוס הוא חֵלק שגרתי מהחיים הכלכליים של הרבה אנשים, לפי נתון של בנק ישראל מדצמבר אלפַּיים עֶשְׂרים ושתיים, הנתון הרשמי היחיד שנמצא בנושא, ולא עודכן מאז, כעֶשְׂרים ושבע נקודה חמש אחוז מהחשבונות הפרטיים בישראל השתמשו, חלקית או במלואה, במסגרת האשראי שלהם., יש נתונים גבוהים יותר שמסתובבים ברשת, כמו, שלושים ותשעה אחוז מהישראלים במינוס, אבל אלה מגיעים מארגון פרטי ולא מבנק ישראל, ולא הצלחנו לאמת אותם מול מקור רשמי, אז לא נשתמש בהם כאן.,

הריבית על מסגרת מאושרת מחושבת יחסית לריבית הבסיס של בנק ישראל, שעומדת נכון להחלטה משישה ביולי אלפַּיים עֶשְׂרים ושש על שלוש נקודה חמש אחוז, פריים חמישה אחוז, ונשארה ללא שינוי לפחות עד אחד בספטמבר אלפַּיים עֶשְׂרים ושש. הריבית על חריגה מהמסגרת המאושרת גבוהה משמעותית מזה, זו ההלוואה הכי יקרה שרוב האנשים לוקחים בלי להתמקח עליה בכלל, כּי היא לא מוצגת להם כהלוואה. היא פשוט קורית.

יש כאן גם זווית שקל לפספס, כרטיס חיוב מיידי, דביט, מוצע כברירת מחדל בעיקר לאוכלוסיות שנחשבות, מודרות אשראי, בהן צעירים שרק פתחו חשבון ראשון. ההבדל בין דביט לאשראי הוא לא קוסמטי, דביט מחייב את החשבון מיידית ורק אם יש בו כיסוי, בעוד כרטיס אשראי רגיל, חיוב נדחה, מרכז את כל העסקאות של החודש לחיוב אחד מאוחר יותר. מי שמקבל דביט כברירת מחדל ולא יודע את זה, לפעמים מגלה את ההבדל רק ברגע שעסקה נדחית, לא כּי אין לו כסף בכלל, אלא כּי התזמון בין ההוצאה לבין הכניסה של המשכורת לא הסתדר.

הזכות לעבור בנק בלחיצת כפתור, שכמעט אף אחד לא משתמש בה

בישראל קיימת רפורמת, מעבר בקליק, זכות חוקית לעבור בנק בלי לסגור את החשבון הישן בעצמך ובלי לרדוף אחרי הוראות קבע אחת אחת, הבנק החדש עצמו אחראי להעביר את כל מה שצריך. המגמה מאז שהרפורמה יצאה לדרך היא של עלייה הדרגתית, לא קפיצה חדה, מהתחלה כמעט אפסית, דרך אימוץ איטי בשנים הראשונות, ועד לנתון הרשמי האחרון שפרסם בנק ישראל, כמאתיים עֶשְׂרים וחמישה אלף לקוחות שהשתמשו בזכות הזו, נכון לינואר אלפַּיים עֶשְׂרים וחמש. זה מספר שגדל עם הזמן, אבל עדיין קטן ביחס לכלל בעלי חשבונות הבנק בישראל. רוב הציבור פשוט נשאר באותו בנק, באותו מסלול עמלות, לפעמים במשך שנים, גם כשיש חלופה זולה יותר.

הרפורמה שעוד לא קרתה

ופה נקודה שחשוב שתדע בְדיוק עכשיו, באלפַּיים עֶשְׂרים ושש, בנק ישראל פרסם רפורמה שתחייב את כל הבנקים להציע מסלול עמלות אחיד וזול משמעותית מהמצב היום, עם ביטול עמלות מיוחדות ופיקוח הדוק יותר על עמלת כרטיס הדביט. לפי החוזר הרשמי, המסלול האחיד שיהפוך לחובה כולל תקרה של כעשרה שקלים לחודש עבור עד מאה פעולות, חמישה שקלים בלבד למי שמבצע עד שתי פעולות באותו חודש, ותוספת של שקל אחד לכל פעולה מעבר למאה. זה נשמע כמעט חינם ביחס למה שרוב האנשים משלמים היום.

אבל היא עדיין לא בתוקף, החֵלק הראשון, ביטול עמלות מיוחדות ופיקוח על עמלת כרטיס הדביט, נכנס לתוקף רק באחד באוקטובר אלפַּיים עֶשְׂרים ושש, והחֵלק המרכזי, הצירוף האוטומטי למסלול האחיד החדש שתיארנו למעלה, רק באחד ביולי אלפַּיים עֶשְׂרים ושבע. אם שמעת מישהו אומר, עכשיו יש מסלול זול חובה בכל הבנקים, זה עדיין לא נכון, לפחות לא ביום שהספר הזה נכתב.

רפורמה שעוד לא בתוקף היא לא שקר. אבל היא כן דבר שקל לחשוב שכבר קרה, במיוחד כשכולם מדברים עליה כאילו קרה.

למה זה ככה, ולא סתם רשלנות

קל להסתכל על כל זה ולחשוב שמדובר בזדון, בנק שבכוונה משתיק תזכורות כְּדי לגבות יותר. זה כנראה יותר פשוט מזה, אף גורם עסקי לא מרוויח מלהזכיר לך לבדוק אם אתה משלם לו יותר מדי. זה נכון לבנקים, וזה נכון כמעט לכל שירות פיננסי אחר שתפגוש בספר הזה. הצד שיודע הכי הרבה על המסלול שלך, הבנק, הוא גם הצד שהכי פחות מרוויח מלעדכן אותך שיש מסלול זול יותר. זו לא תיאוריית קונספירציה, זו פשוט תמריצים, אף אחד לא מתקשר להגיד לך לשלם פחות.

וזו בְדיוק הסיבה שהבדיקה חייבת להיות שלך, ולא של מישהו אחר. לא כּי הבנק, רע, אלא כּי הוא פשוט לא בצד שלך בשאלה הספציפית הזו.

אותו עיקרון בְדיוק חוזר בפרק הבא, רק בזירה אחרת לגמרי, ביטוחים. גם שם אף אחד לא מתקשר להגיד לך שאתה משלם על משהו כפול, לא כּי מישהו מסתיר את זה בכוונה, אלא כּי אף גורם בודד לא רואה את כל התמונה שלך בבת אחת.

שאלות, ענה מהזיכרון

מה שני התאריכים שבהם רפורמת עמלות העובֵר ושב נכנסת לתוקף, ולמה יש שני תאריכים ולא אחד?

מה הגרסה ההפוכה, של בעיית הפטור שפוקע, מה יכול לקרות כשמצטרפים למסלול עמלות כְּדי לחסוך?

מה ריבית הבסיס של בנק ישראל בחודשים האחרונים של אלפַּיים עֶשְׂרים ושש, ולמה חריגה ממסגרת מאושרת עולה יותר מזה?

בעֵרך כמה לקוחות השתמשו במעבר בקליק, נכון לינואר אלפַּיים עֶשְׂרים וחמש, ומה זה אומר על כל השאר?

סמן ביומן, חזור לשאלות האלה בעוד שבוע, בלי לפתוח את הפרק. אם שכחת משהו, סימן טוב, זה אומר שהשליפה השנייה תעבוד יותר טוב.

תעשה את זה

עכשיו, על הטלפון, פתח את האפליקציה או האתר של הבנק שלך ובדוק אם יש לך היום פטור או מסלול עמלות פעיל, ואם יש לו תאריך תפוגה.

שתיים דקות, בדוק מתי בְדיוק השתחררת או פתחת את החשבון, וחשב אם שלוש השנים של פטור חייל או סטודנט כבר עברו.

אם הצטרפת בעבר למסלול עמלות כללי, בדוק בתעריפון אם המעבר הזה ביטל הטבה ייעודית אחרת שהייתה לך, כמו הנחה בעמלות ערוץ ישיר.

חמש דקות, מצא בתעריפון הרשמי של הבנק שלך את הריבית על מסגרת אשראי מאושרת מול הריבית על חריגה ממנה, ותראה בעצמך את הפער.

רק כְּדי לדעת שזה קיים, קרא באתר בנק ישראל על, מעבר בקליק, גם אם אין לך כרגע כוונה לעבור בנק.

פרק שלישי. הביטוחים שאתה משלם פעמיים.

נחֵש לפני שאתה יודע

אם יש לך גם שירותי בריאות נוספים וגם ביטוח בריאות פרטי, ואתה מאושפז ומגישים תביעה לשניהם, אתה מקבל פיצוי כפול, פיצוי בודד, או משהו באמצע? נחֵש.

מתי בפעם האחרונה שבדקת בְדיוק אילו ביטוחים פעילים על שמך היום, ולא רק אילו אתה חושב שיש לך?

שים לב לתשובה הראשונה. היא הרעיון המרכזי של הפרק, וכל השאר בנוי עליה.

ביטוח לא נותן לך פרס. הוא מחזיר לך הוצאה

זה הפרק השלישי ברצף שכולו סובב סביב אותו רעיון, כסף שכבר יש לך, שמישהו אחר מנהל בשבילך, בלי שאתה בהכרח רואה את התמונה המלאה. הפיקדון ניהל אותו הצבא. העמלות ניהל אותן הבנק. עכשיו, הביטוחים, וכאן שלושה גופים שונים מנהלים בו זמנית שלוש שכבות שונות, שאף אחת מהן לא רואה את השתיים האחרות.

יש הבדל בסיסי בין סוגי ביטוח, ורוב האנשים לא חושבים עליו, ביטוח חיים הוא ביטוח, פיצוי, קורה מקרה מסוים, אתה, או המוטבים שלך, מקבלים סכום קבוע, בלי קשר לעלות בפועל. ביטוח בריאות, לעומת זאת, הוא ביטוח שיפוי, אתה מקבל בחזרה את מה שהוצאת בפועל, ולא יותר. וזה משנה הכול, אם יש לך שני ביטוחי שיפוי שמכסים בְדיוק את אותו מקרה, שירותי בריאות נוספים, הביטוח המשלים של קופת החולים, וביטוח בריאות פרטי, למשל, אתה עדיין מקבל החזר על ההוצאה פעם אחת בלבד. אבל אתה משלם פרמיה על שניהם, כל חודש, גם אם אף פעם לא תזדקק לשניהם יחד.

זו לא טעות שמישהו עשה לך בכוונה. זו תוצאה של איך שהמערכת נבנתה, קופת חולים, שירותי בריאות נוספים, וביטוח פרטי הן שלוש שכבות נפרדות, שכל אחת נמכרת בנפרד, ואף אחת מהן לא בודקת אוטומטית אם השכבה שמעליה כבר מכסה את אותו דבר.

כפל ביטוח לא אומר שאתה מוגן כפול. הוא אומר שאתה משלם כפול על אותה הגנה.

המעבר האוטומטי שרוב האנשים לא ידעו שקרה

ופה הממצא הכי חשוב בפרק, החל מאחד ביוני אלפַּיים עֶשְׂרים וארבע, מבוטחים שהיו בפוליסת, מהשקל הראשון, פוליסה פרטית שמכסה כבר מהשקל הראשון של ההוצאה, והיו גם מבוטחי שירותי בריאות נוספים באותה קופת חולים, הועברו אוטומטית, בלי לבקש, לפוליסה מסוג, משלים שירותי בריאות נוספים, שמתחילה לכסות רק אחרי שהשירותי בריאות נוספים מיצה את שלו. מי שלא רצה בשינוי הזה יכול היה לבקש לחזור למסלול הקודם, אבל רק באופן אקטיבי, ורק בתוך שנים עשר חודשים מהמעבר. החלון הזה כבר נסגר, הוא פקע באחד ביוני אלפַּיים עֶשְׂרים וחמש.

שים לב למבנה, כּי הוא חוזר בספר הזה שוב ושוב, ההנחיה הרגולטורית עצמה יצרה חלון פעולה של שנה, שרוב מי שהמעבר חל עליו לא ידע שהוא בכלל קיים, והחלון נסגר בשקט בְדיוק כמו שהוא נפתח. אין כאן פעולה שאפשר עוד לעשות, ולכן השאלה המעשית היום שונה, לא, לבקש לחזור, אלא לדעת באיזה מסלול הפוליסה שלך נמצאת בפועל ומה זה אומר על מה שאתה מכוסה בו ועל מה שאתה משלם.

לדוגמה היפותטית, רק כְּדי להמחיש, מישהו שהצטרף לביטוח פרטי, מהשקל הראשון, כּי חבר המליץ לו, בלי לדעת שכבר יש לו שירותי בריאות נוספים פעיל דרך קופת החולים. באחד ביוני אלפַּיים עֶשְׂרים וארבע הפוליסה הפרטית שלו מומרת אוטומטית למשלים שירותי בריאות נוספים, בלי שהוא מבחין בשינוי בכלל, כּי שם המוצר בדף התשלומים כמעט זהה. הוא ממשיך לשלם על שתי הפוליסות בְדיוק כמו קודם, בלי לדעת שהמבנה מתחת לרגליים השתנה, ובלי לדעת שהייתה לו שנה שלמה לבקש לחזור אם ירצה, שנה שנגמרה באחד ביוני אלפַּיים עֶשְׂרים וחמש.

שינוי אוטומטי לא מרגיש כמו החלטה. הוא מרגיש כמו שקט, עד שמישהו בודק מה קרה בפועל.

הזכות לצאת, אם תרצה

יש כאן עוד מנגנון שכדאי שתכיר, גם אם אין לך שום כוונה להשתמש בו עכשיו, חוק, ניתוק בקליק, תיקון חמישים ושניים לחוק הגנת הצרכן משנת אלפַּיים שבע עשרה, קובע שאם אפשר להצטרף לשירות מרחוק, למשל דרך טלפון, אתר, או אפליקציה, חייבים לאפשר גם להתנתק ממנו מרחוק, בלי חסמים בירוקרטיים כמו, צריך לבוא לסניף. העוסק מחויב להפסיק לחייב אותך תוך שלושה עד שישה ימי עסקים מהודעת הביטול, ובלי דמי ביטול.

החוק הזה קיים כבר כמעט עשור, ובכל זאת רוב האנשים לא באמת מנצלים אותו, לא כּי הוא מסובך משפטית, אלא כּי הבעיה בפועל היא לא חוקית, עסקאות מתמשכות מתחדשות אוטומטית כברירת מחדל, וכרטיס אשראי שהוחלף, למשל אחרי חידוש שגרתי, גורם לתשלומים, להיתקע, בלי שהצרכן שם לב שהמנוי בכלל עדיין רץ. כלומר החוק פותר את החסם הרשמי, אבל לא את החסם ההתנהגותי, וזה בְדיוק המקום שבו הפרק הזה נכנס, אתה צריך קודם לדעת מה יש לך, לפני שבכלל שואלים אם כדאי לצאת ממנו.

למה בכלל יש שלוש שכבות ולא אחת

שווה רגע להבין למה המערכת בכלל בנויה ככה, כּי זה לא תאונה. הביטוח הבסיסי של קופת החולים, סל הבריאות הממלכתי, נועד לכסות רפואה חיונית לכל אזרח, בלי קשר ליכולת הכלכלית שלו. השירותי בריאות נוספים, שירותי בריאות נוספים, נמכר בנפרד, דרך אותה קופת חולים, ומכסה דברים שהסל הבסיסי לא מכסה או מכסה חלקית, למשל בחירת רופא מנתח, תרופות מסוימות מחוץ לסל, או ניתוחים בחוץ לארץ. ביטוח בריאות פרטי, שנמכר על ידי חברת ביטוח נפרדת לגמרי, לא קופת החולים, יכול לכסות שכבה שלישית שמתחככת לפעמים באותן קטגוריות בְדיוק.

שלוש שכבות שקמו בזמנים שונים, על ידי גופים שונים, כל אחת עם לוגיקה משלה, ואף אחת מהן לא תוכננה מלכתחילה מתוך מודעות לשתי האחרות. זו לא רשלנות של אף גורם ספציפי. זו פשוט תוצאה של מערכת שגדלה שכבה על שכבה, במקום שתוכננה מראש כמכלול אחד.

החיסכון הממוצע, שכדאי לקרוא בזהירות

אתרים מסחריים בתחום הביטוח מפרסמים לפעמים נתון של חיסכון ממוצע סביב אלפַּיים חמש מאות שקלים בשנה מביטול כפל ביטוח בריאות. חשוב לדעת, זה נתון של גוף מסחרי, לא של רשות ממשלתית, ומקורות אחרים בתחום נותנים סכומים נמוכים יותר, סביב אלף שלוש מאות שקלים עד אלפַּיים בשנה. הכיוון נכון, יש חיסכון פוטנציאלי מהסרת כפילות אמיתית, אבל המספר המדויק תלוי במקור שאתה קורא, ואף אחד מהם לא, רשמי, באותה מידה שבה, למשל, תעריפי הפיקדון של הצבא רשמיים. תזכור את זה כשאתה רואה מספר עגול ומפתה בפרסומת.

שלוש שכבות, בדיקה אחת

הרעיון המעשי של הפרק הזה הוא לא בטל את הביטוח הזה, זו החלטה שתלויה בך ובמה שאתה באמת צריך, ולא בספר. הרעיון הוא, לדעת בכלל מה יש לך. שכבה בסיסית מקופת החולים, שירותי בריאות נוספים שאולי נוסף אוטומטית, ואולי אפילו הוחלף אוטומטית באלפַּיים עֶשְׂרים וארבע בלי שידעת, וביטוח פרטי שאולי הצטרפת אליו כּי מישהו המליץ לך בפגישה. שלוש שכבות, שלוש חברות, שלוש פרמיות נפרדות, ואף אחת מהן לא בהכרח יודעת שהשתיים האחרות בכלל קיימות.

איך בפועל מזהים חפיפה? לא צריך להבין את כל שפת הביטוח כְּדי להתחיל. תסתכל בשתי רשימות הכיסויים זו לצד זו ותשאל את עצמך, אילו קטגוריות חוזרות על עצמן פעמיים? ניתוחים? תרופות שלא נמצאות בסל הבריאות? בחירת רופא מנתח? זה בְדיוק המקום שבו כדאי להתחיל להסתכל, לא כּי בטוח יש שם כפילות, אלא כּי אם יש, שם היא הכי סביר שתהיה.

ויש כאן גם הקבלה למנגנון שכבר פגשת בפרק הקודם, בְדיוק כמו שפטור מעמלות עובֵר ושב פוקע בלי התראה, גם כאן אין אף אחד שמתקשר להגיד, שים לב, יש לך כפילות. שני המנגנונים שונים לגמרי מבחינה טכנית, אבל הכיוון זהה, המערכת לא בנויה להזהיר אותך על עצמה. היא בנויה שתבדוק בעצמך.

למה דווקא עכשיו כדאי לבדוק

שים לב שהפרק הזה, כמו הפרק על הבנק לפניו, חוזר לאותו רעיון ממקום אחר לגמרי, מוצרים פיננסיים לא מגיעים אליך עם התראה כשמשהו משתנה או כשמשהו מתחיל להיות מיותר. הפיקדון נשפך בשקט. הפטור מעמלות פוקע בשקט. וגם השדרוג האוטומטי למשלים שירותי בריאות נוספים, קרה בשקט, לכל מי שזה חל עליו, באחד ביוני אלפַּיים עֶשְׂרים וארבע. שלושה מנגנונים שונים לגמרי, מגופים שונים לגמרי, עם אותו מאפיין בְדיוק, השינוי קורה קודם, וההודעה, אם בכלל, מגיעה אחר כך, ורק אם אתה מחפש אותה.

בגיל הזה במיוחד, כשעדיין בונים את מבנה הביטוחים מאפס, עוברים בין מעסיקים, ומקבלים המלצות מכל הכיוונים, קל במיוחד לצבור שכבות בלי שום סיבה רעה. לא כּי מישהו רימה אותך, אלא כּי אף אחד מעולם לא ישב איתך והראה את שלוש הפוליסות זו לצד זו. זה בְדיוק מה שבלוק, תעשה את זה, בסוף הפרק אמור לתקן, לא בהחלטה, רק בראייה.

שלושת הפרקים האלה, יחד, מספרים בעצם סיפור אחד, פיקדון שנשחק בשקט, עמלה שחוזרת בשקט, ביטוח כפול שמצטבר בשקט. שום דבר מזה לא דרמטי בפני עצמו. אבל כל אחד מהם דורש בְדיוק אותה פעולה כְּדי להיחשף, לא להחליט משהו, רק לבדוק. מכאן ואילך הספר עובֵר לכסף שזז בלעדיך לגמרי, התלוש, נקודות הזיכוי, הפנסיה, מקומות שבהם הבדיקה חשובה אפילו יותר, כּי הסכומים גדולים משמעותית.

שאלות, ענה מהזיכרון

למה קבלת שני ביטוחי שיפוי על אותו מקרה בְדיוק לא נותנת לך פיצוי כפול?

מה קרה אוטומטית באחד ביוני אלפַּיים עֶשְׂרים וארבע למי שהיה גם במהשקל הראשון, וגם בשירותי בריאות נוספים, כמה זמן היה לו לבקש לחזור, ומתי החלון הזה נסגר?

למה כדאי להתייחס בזהירות למספר, חיסכון ממוצע אלפַּיים חמש מאות שקלים בשנה,?

סמן ביומן, חזור לשלוש השאלות האלה בעוד שבוע, בלי לחזור לפרק. אם ענית נכון על השנייה מהזיכרון, סימן שהמנגנון נקלט, לא רק המספר.

תעשה את זה

היום, מהטלפון, היכנס להר הביטוח, אתר רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, עם תעודת זהות, ותוציא רשימה מלאה של כל הביטוחים הפעילים על שמך, כולל כאלה ששכחת שיש לך.

שתיים דקות, בדוק באפליקציה של קופת החולים שלך אם אתה מבוטח שירותי בריאות נוספים, ובאיזה מסלול.

אם יש לך גם ביטוח בריאות פרטי, בדוק באיזה מסלול היא רשומה היום, מהשקל הראשון, או, משלים שירותי בריאות נוספים. חלון שנים עשר החודשים לבקש חזרה נסגר באחד ביוני אלפַּיים עֶשְׂרים וחמש, אז זו כבר לא שאלה של פעולה אלא של לדעת מה בפועל רשום עליך.

עשר דקות, השווה בין רשימת הכיסויים בפוליסה הפרטית לרשימת הכיסויים בשירותי בריאות נוספים, וסמן לעצמך על נייר איפה יש חפיפה מלאה. אתה לא צריך להחליט כלום עכשיו, רק לדעת.

חֵלק שני. הכסף שזז בלעדיך.

פרק רביעי. לקרוא תלוש.

בלי לפתוח כלום, לא את התלוש, לא את האפליקציה של הבנק. כמה מס הכנסה ניכו לך מהמשכורת של החודש שעבר? מספר אחד, בשקלים.

רוב האנשים שאני שואל עוצרים כאן. הם יודעים כמה נכנס לחשבון, ואת המספר הזה הם יודעים בעל פה. את מה שיצא בדרך, לא. וזה הגיוני, כּי אף אחד לא לימד אותך לקרוא את המסמך הזה. מלמדים אותך להסתכל על השורה האחרונה.

אז נתחיל מהדבר שמשנה את כל האופן שבו קוראים תלוש, התלוש הוא לא קבלה. הוא הצהרה זמנית.

המעסיק שלך מנחֵש, כל חודש מחדש

המעסיק לא מקבל ממס הכנסה חשבון לשלם. הוא מבצע ניכוי במקור, כלומר הוא מעריך כמה מס אתה תהיה חייב על כל השנה, מחֵלק את זה לחודשים, ומעביר את זה למדינה בשמך. ההערכה הזאת מצטברת, בכל חודש המערכת מחשבת מחדש כמה הרווחת מתחילת השנה, כמה מס כבר נוכה, וכמה צריך לנכות עכשיו כְּדי שהסכום יסתדר עד דצמבר.

מזה נגזר כמעט כל מה שמעניין בפרק הזה. המעסיק שלך מנחֵש על סמך מידע חלקי, הוא רואה רק את מה שהוא עצמו משלם לך, ורק את מה שהצהרת לו בטופס. אם המידע שלו לא מלא, הניחוש שלו לא מדויק. ואם הניחוש לא מדויק, אתה משלם יותר מדי או פחות מדי, ואף אחד לא מתקן את זה מעצמו.

הטבלה שהתחלפה באמצע השנה

מדרגות המס בישראל, נכון לאלפַּיים עֶשְׂרים ושש ואחרי תיקון מאתיים שמונים ושמונה, עשרה אחוז על ההכנסה החודשית עד שבעת אלפים ועשרה שקלים, ארבעה עשר אחוז משבעת אלפים ואחד עשר שקלים עד עשרת אלפים ושִישים שקלים, עֶשְׂרים אחוז מעשרת אלפים ושִישים ואחד שקלים עד תשעה עשר אלף שקלים, שלושים ואחד אחוז מתשעה עשר אלף ואחד שקלים עד עֶשְׂרים וחמישה אלף מאה שקלים, שלושים וחמישה אחוז עד ארבעים ושישה אלף שש מאות תשעים שקלים, ארבעים ושבעה אחוז על כל מה שמעל. יש גם מס יסף של שלושה אחוז נוספים על הכנסה שנתית מעל שבע מאות עֶשְׂרים ואחד אלף חמש מאות שִישים שקלים.

עכשיו הטעות הכי נפוצה בעברית על מס הכנסה, וכדאי להיפטר ממנה עכשיו, המדרגה חלה רק על השקלים שנמצאים בתוכה. אם אתה מרוויח שנים עשר אלף שקלים, אתה לא משלם עֶשְׂרים אחוז על שנים עשר אלף שקלים. אתה משלם עשרה אחוז על השבעת אלפים ועשרה שקלים הראשונים, ארבעה עשר אחוז על שלושת אלפים וחמישים שקלים שאחריהם, ועֶשְׂרים אחוז רק על אלף תשע מאות ארבעים שקלים האחרונים. סך הכול אלף חמש מאות שישה עשר שקלים לפני נקודות זיכוי, כשתים עשרה נקודה שש אחוז מהברוטו, לא עֶשְׂרים אחוז. אין מצב שבו העלאה קטנה משאירה אותך עם פחות כסף ביד. זה פשוט לא איך שהמנגנון בנוי.

המדרגה לא חלה על המשכורת. היא חלה על השקלים שנכנסו לתוכה.

ועכשיו החֵלק שלא רואים. הטבלה שלמעלה היא חדשה. עד תיקון מאתיים שמונים ושמונה, מדרגת העֶשְׂרים אחוז נגמרה בשישה עשר אלף מאה חמישים שקלים לחודש ומ שם קפצת לשלושים ואחד אחוז. התיקון הרחיב את מדרגת העֶשְׂרים אחוז עד תשעה עשר אלף שקלים, והוא חל רטרואקטיבית מינואר אלפַּיים עֶשְׂרים ושש, אבל היישום בפועל בתוכנות השָכר נחת רק בסביבות אפריל.

מה זה אומר בפועל, אם אתה מרוויח שמונה עשר אלף שקלים ברוטו, לפי הטבלה הישנה היית משלם אלפַּיים תשע מאות תשעה עשר שקלים וחמישים אגורות לחודש ולפי החדשה אלפַּיים שבע מאות שישה עשר שקלים, הפרש של מאתיים שלושה שקלים וחמישים אגורות בחודש, אלפַּיים ארבע מאות ארבעים ושניים שקלים בשנה. ההטבה מגיעה למקסימום בעֵרך בעֶשְׂרים וחמישה אלף מאה שקלים לחודש, שם ההפרש הוא כחמשת אלפים ושלושים ותשעה שקלים בשנה. אם אתה מרוויח מתחת לשישה עשר אלף מאה חמישים שקלים, וזה רוב הקוראים של הספר הזה, התיקון הזה לא נגע בך בכלל. אפס. כותרות דיברו על, הפחתת מס, אבל המדרגות הנמוכות לא זזו.

ובכל זאת יש כאן משהו שכן נוגע בך, במשך כמה חודשים באלפַּיים עֶשְׂרים ושש היו בישראל שתי טבלאות מס במחזור. מחשבוני שָכר באינטרנט, מדריכים, ואפילו תוכנות שָכר, לא כולם התעדכנו באותו יום. אם עשית חישוב על עצמך במחשבון כלשהו במהלך אלפַּיים עֶשְׂרים ושש, יש סיכוי לא מבוטל שהוא ענה לך לפי הטבלה הישנה.

טופס מאה אחד, המסמך שקובע כמה תשלם, ורובם ממלאים אותו על אוטומט

טופס מאה אחד הוא איך שהמעסיק לומד מי אתה. שם, מצב משפחתי, ילדים, סטטוס חייל משוחרר, לימודים, והשאלה החשובה מכולן, האם יש לך הכנסה נוספת. מהטופס הזה נגזרות נקודות הזיכוי שלך, וזה בפועל הדבר שקובע כמה מס ינוכה.

אתה חייב למלא אותו תוך שבוע מתחילת העבודה או עד המשכורת הראשונה, המוקדם מביניהם, בכל עבודה חדשה, בכל שנת מס חדשה, ובכל פעם שמשהו בפרטים שלך משתנה. זה לא טופס שממלאים פעם אחת בחיים. זה טופס שנתי.

ומה קורה אם לא הגשת בזמן? התשובה חדה מכפי שרוב האנשים מצפים, אתה מקבל אפס נקודות זיכוי, וניכוי מס מלא, עד שתגיש. לא, פחות נקודות. אפס. עבור חייל משוחרר עם ארבע נקודה שתיים חמש נקודות זיכוי, זה הפרש של יותר מאלף שקלים בחודש שיוצאים מהתלוש בלי סיבה.

הטעויות השכיחות בטופס פשוטות עד כְּדי כאב, חתימה על טופס של שנה קודמת, אי התאמה בין נתוני השָכר שרשמת למציאות, שכחת חתימה, ובעיקר, לא לסמן את הסעיף של הכנסה נוספת.

שווה להבין למה כל שדה בטופס הזה הוא כסף., מצב משפחתי, וילדים, מייצרים נקודות זיכוי., חייל משוחרר, עוד שתיים, ועם תאריך שחרור שקובע מתי הן נגמרות., לימודים, עוד אחת, בתנאים., מין, חצי נקודה לנשים. והכנסה נוספת, הוא השדה היחיד בטופס שלא מוסיף לך כלום, הוא רק אומר למערכת שהמעסיק הזה הוא לא כל התמונה. הטופס הזה הוא לא ביורוקרטיה. הוא טופס ההזמנה של המס שלך.

ומה שקורה כשהוא לא מעודכן הוא לא דרמטי, וזו הבעיה, לא נופל שום דבר, לא מגיעה שום הודעה, פשוט נוכה לך קצת יותר מדי כל חודש במשך שנה. הסעיף האחרון, הכנסה נוספת, הוא זה שמוביל לפרק הבא של הסיפור.

ארבעים ושבעה אחוז

יש לך עבודה קבועה ועוד משהו בצד. שמרטפות מסודרת, משמרות בסוף שבוע, פרויקט פרילנס דרך תלוש, עבודה בבר. שתי המעסיקות מדווחות לרשות המסים, אבל אף אחת מהן לא רואה את השנייה. כל אחת מנכה כאילו היא ההכנסה היחידה שלך.

הפתרון של המערכת לבעיה הזאת גס, המעסיק המשני מנכה במדרגת המס הגבוהה ביותר, ארבעים ושבעה אחוז, בלי נקודות זיכוי בכלל, אלא אם עשית תיאום מס. עבודה צדדית של שלושת אלפים שקלים בחודש מחזירה לך אלף חמש מאות תשעים שקלים. זה לא קנס ולא טעות, זו הנחת ברירת מחדל שהמערכת עושה כְּדי לא לגבות ממך פחות מדי.

תיאום מס הוא הפעולה שמפרקת את ההנחה הזאת, הוא מפזר את המדרגות ואת נקודות הזיכוי בין כל המעסיקים שלך, כך שסך הניכוי יתאים להכנסה האמיתית שלך. אפשר לעשות אותו מקוון דרך אתר הממשלה או בטופס מאה שישה עשר מול פקיד השומה.

וכאן העוקץ שאף אחד לא מספר לך, תיאום מס פג בסוף שנת המס. אם לא חידשת אותו לשנה החדשה, איפשהו סביב מרץ המעסיקים חוזרים לברירת המחדל ומנכים ארבעים ושבעה אחוז, רטרואקטיבית מינואר. כלומר בְדיוק כשהתרגלת למשכורת מסוימת, נוחת עליך חודש עם ניכוי כפול. זה קורה לאותם אנשים כל אביב מחדש.

תיאום מס הוא לא פעולה. הוא מנוי שנתי שאף אחד לא שולח לך תזכורת לחדש.

הניכוי שאנשים חושבים שהוא מס, והוא לא

בתלוש שלך יש לפחות שלושה ניכויים גדולים, ורק אחד מהם הוא מס הכנסה. השניים האחרים הם ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות, שנִגבּים יחד ומחושבים בשיטה משלהם, שיעור נמוך על החֵלק הראשון של המשכורת, ואז קפיצה חדה לשיעור גבוה בהרבה על כל מה שמעליו. גם כאן זו מדרגה, לא אחוז שטוח.

את האחוזים המדויקים לאלפַּיים עֶשְׂרים ושש לא הצלחנו לאמת מול מקור רשמי בבדיקה שלנו, הם מופיעים באתרי שָכר מסחריים, לא בפרסום של המוסד לביטוח לאומי שראינו. לכן הם לא מודפסים כאן. מה שכן חשוב לדעת, היה תיקון חקיקה שהעלה את השיעור במדרגה הנמוכה, ולכן אם השווית את התלוש שלך למחשבון או לטבלה משנה קודמת והמספרים לא הסתדרו, לא בהכרח טעית.

ויש כאן פרט שכמעט אף אחד לא יודע, מי שיש לו כמה מקורות הכנסה יכול לעשות תיאום ניכויים גם לביטוח לאומי, הליך נפרד לגמרי מתיאום המס, ופחות מוכר ממנו.

שווי, הברוטו שאתה לא מקבל

אם יש לך רכב מהעבודה, טלפון, או שקיבלת שוֹבַר לחג, יש בתלוש שורה בשם, שווי, או, זקיפת שווי. ההטבות האלה נחשבות הכנסה לכל דבר, הן מגדילות את הברוטו שלך, ואתה משלם עליהן מס, אבל הן אף פעם לא נכנסות לחשבון הבנק. זה הסבר לתופעה שמבלבלת אנשים בשנה הראשונה שלהם, הברוטו עלה, הנטו ירד.

התחלת עבודה באמצע שנה, ההפך ממה שנדמה

ההנחה הרווחת היא שמי שהתחיל לעבוד ביולי משלם יותר מדי מס. לפי מה שמצאנו, זה בדרך כלל לא נכון, בגלל שהחישוב מצטבר, המערכת מרכזת את מלוא זכאות נקודות הזיכוי השנתית שלך לחודשים שנותרו, כלומר נותנת לך זיכוי חודשי גבוה יותר, לא נמוך יותר.

נגיד את זה ביושר, הממצא הזה מגיע מהסבר מילולי במקורות ולא מדוגמה מספרית רשמית שראינו. קח אותו כתיאור מנגנון, לא כהבטחה על התלוש שלך. הסיכון האמיתי לתשלום יתר בהתחלה באמצע שנה מגיע מדברים אחרים, כמה מעסיקים באותה שנה, או נקודות זיכוי שלא הוצהרו נכון בטופס מאה אחד.

ההכנסה שלא מגיעה בתלוש בכלל

אם אתה סטודנט, יש סעיף שכדאי שתכיר לפני שמישהו יסביר לך אותו לא נכון. מלגה שניתנת לסטודנט במהלך לימודיו במוסד להשכלה גבוהה פטורה ממס, בלי תקרה. מלגת מחקר, קטגוריה אחרת, של תלמידי מחקר ובתר דוקטורנטים במוסדות מחקר, פטורה עד תקרה מסוימת בלבד.

ועכשיו המלכודת, והיא אמיתית, מלגה, שהיא בפועל תמורה עבור עבודה שאתה מבצע, תרגול, בדיקת מבחנים, סיוע במחקר עם תוצר מוגדר, היא לא פטורה. היא הכנסה רגילה לכל דבר, גם אם כתוב עליה, מלגה, ואפילו אם המחלקה קוראת לזה כך בתום לב. הכינוי לא קובע, מה שקובע זה מה בְדיוק ניתן בתמורה.

זה בְדיוק סוג הדבר שלא מתפוצץ בזמן אמת. הוא מתגלה שנה אחר כך, כשמנסים להבין למה המספרים לא מסתדרים.

טופס מאה שישה, האמת השנתית

אם התלוש הוא הצהרה זמנית, טופס מאה שישה הוא הסיכום. כל מעסיק חייב להנפיק לך אותו עד שלושים ואחד במרץ של השנה שאחרי, והוא מרכז את מה שבאמת קרה, ברוטו, שווי הטבות, הפקדות לפנסיה ולקֶרן השתלמות, ניכויי מס וביטוח לאומי, כמה חודשים עבדת, וכמה נקודות זיכוי נזקפו לך בפועל.

אם היו לך שני מעסיקים בשנה, יש לך שני טפסי מאה שישה, ואתה צריך את שניהם. זו הנקודה שבה הרבה אנשים נתקעים כשהם מנסים לבדוק אם מגיע להם החזר, הם מחפשים את הטופס מהעבודה שהם זוכרים, ושוכחים את זו שעזבו בפברואר.

ובזה הפרק הזה נגמר ומתחיל הבא. הטבלה של המדרגות קובעת כמה מס אתה חייב. נקודות הזיכוי קובעות כמה מזה אתה באמת משלם, ושם, בפרק חמישה, נמצא רוב הכסף שנשאר על השולחן.

שאלות לפני שאתה סוגר

אל תדפדף אחורה. תענה מהראש, גם אם זה יוצא מגומגם.

אתה מרוויח שנים עשר אלף שקלים ברוטו. איזה חֵלק מהמשכורת מחויב בעֶשְׂרים אחוז, ולמה זה לא כל השנים עשר אלף שקלים?

לא הגשת טופס מאה אחד בעבודה החדשה. כמה נקודות זיכוי יזקפו לך, פחות, או אפס? ולמה זה משנה כל כך?

למה מעסיק משני מנכה ארבעים ושבעה אחוז ולא את השיעור שמתאים להכנסה הכוללת שלך? נסח את הסיבה מנקודת מבט של המעסיק, לא של המדינה.

מתי בְדיוק פוגע העוקץ, של תיאום מס שלא חודש, ולמה הוא מגיע כמכה כפולה?

מה ההבדל בין מה שהתלוש מראה לבין מה שטופס מאה שישה מראה, ואיזה מהם אתה צריך כְּדי לבדוק החזר מס?

תריץ את חמש השאלות האלה שוב בעוד שלושה ימים, ואז שוב אחרי שתסיים את פרק חמישה. הפעם השנייה היא זו שמקבעת.

תעשה את זה

תוציא את התלוש האחרון שלך ותסמן עליו ארבע שורות, ברוטו, מס הכנסה, ביטוח לאומי בריאות, ונטו. פשוט תמצא אותן. זה התרגיל.

תמצא בתלוש את שורת נקודות הזיכוי, לרוב מופיעה כנק, זיכוי, או, זיכוי אישי, ותכתוב לעצמך את המספר. אתה תצטרך אותו בפרק הבא.

תחשב לבד את המס לפי המדרגות של אלפַּיים עֶשְׂרים ושש על הברוטו שלך, ותשווה למה שנוכה בפועל. פער גדול משהו בטופס מאה אחד לא מעודכן.

אם יש לך יותר ממקור הכנסה אחד, תבדוק אם יש לך תיאום מס בתוקף לשנת המס הנוכחית, ומתי הוא פג.

תרשום רשימה של כל מקום שקיבלת ממנו תלוש בשלוש השנים האחרונות. זו רשימת טפסי מאה שישה שתצטרך.

תבדוק מתי מילאת טופס מאה אחד בפעם האחרונה ועל איזו שנה הוא היה. אם הוא לא משנת המס הנוכחית, זה הפריט הראשון ברשימה שלך.

פרק חמישי. נקודות הזיכוי שנשרפות.

המספר שכתבת לעצמך בסוף הפרק הקודם, כמה נקודות זיכוי יש לך. תסתכל עליו רגע לפני שממשיכים, ותנחש כמה כסף הוא שווה בשנה. תנחש באמת, בשקלים.

נקודת זיכוי אחת שווה מאתיים ארבעים ושניים שקלים בחודש, אלפַּיים תשע מאות ארבעה שקלים בשנה, נכון לאלפַּיים עֶשְׂרים ושש. כל אזרח ישראלי מקבל שתיים נקודה שתיים חמש נקודות בסיס, אישה מקבלת עוד חצי נקודה, וחייל משוחרר מקבל שתיים נוספות בשנה. חייל משוחרר עובד מחזיק בפועל ארבע נקודה שתיים חמש נקודות, אלף ועֶשְׂרים ושמונה שקלים וחמישים אגורות בחודש שלא יוצאים מהתלוש שלו.

עכשיו החֵלק שבגללו הפרק הזה קיים.

נקודת זיכוי היא לא כסף. היא הנחה על חוב

ההבדל הזה הוא כל הסיפור. נקודת זיכוי לא מקטינה את ההכנסה שלך לפני חישוב המס, היא מקטינה את חשבון המס עצמו, אחרי שהוא חושב. זה למה היא כל כך שווה, כל שקל של נקודת זיכוי הוא שקל שלם, לא אחוז ממנו.

ומכאן נובע דבר שכמעט אף אחד לא אומר בקול, אם חשבון המס שלך קטן משווי הנקודות שלך, אין מה להקטין מתחת לאפס. אתה לא מקבל את ההפרש בחזרה, והוא לא נשמר לך לשנה הבאה. הוא פשוט לא קיים.

הראיה הכי נקייה לזה נמצאת בכללי מס הנוער. נער עובד לא משלם מס הכנסה עד הכנסה שנתית של תשעים ואחד אלף ארבע מאות ארבעים ותשעה שקלים, ונערה עד מאה אחד אלף שמונה מאות עֶשְׂרים שקלים, נכון לאלפַּיים עֶשְׂרים ושש. זה כשבעת אלפים שש מאות עֶשְׂרים ואחד שקלים ושמונת אלפים ארבע מאות שמונים וחמישה שקלים בחודש. ההפרש בין המספרים הוא בְדיוק חצי נקודת הזיכוי הנוספת של נשים. הסף הזה קיים מסיבה אחת, מתחת אליו הנקודות מוחקות את כל החשבון. ומה שמעבר לזה, מתאדה.

נגיד ביושר איפה אנחנו עומדים, הסף עצמו מאומת. המסקנה שהעודף לא מוחזר ולא נצבר היא הסקה מהגדרת המנגנון, לא ציטוט מרשות המסים. אם אתה בטווח הזה ואתה שוקל מהלך על בסיס הדבר הזה, תוודא מול רואה חשבון.

נקודת זיכוי לא מחכה לך. היא נמדדת מול חשבון המס של אותה שנה, ובראשון בינואר היא מתחילה מחדש.

הנקודות של החייל המשוחרר, והשעון שאף אחד לא רואה

מי ששירת עֶשְׂרים ושלושה חודשים ומעלה, גברים, או עֶשְׂרים ושניים ומעלה, נשים, מקבל שתיים נקודות זיכוי לשנה. מי ששירת בין שנים עשר לעֶשְׂרים ושניים חודשים מקבל אחת. הזכאות רצה שלושים ושישה חודשים מהחודש שאחרי השחרור. בשווי של אלפַּיים עֶשְׂרים ושש, חמשת אלפים שמונה מאות שמונה שקלים בשנה, ארבע מאות שמונים וארבעה שקלים בחודש.

שלוש שנים נשמע כמו הרבה. עכשיו תשים על זה את לוח הזמנים האמיתי של מישהו שהשתחרר.

חודשים אחד עד שמונה, טיול. הכנסה אפס. הנקודות של אותה תקופה, אין להן מול מה לעמוד. חודשים תשעה עד ארבעה עשר, עבודה במשמרות בשביל לממן את התואר, שבעת אלפים שקלים ברוטו. חשבון המס על שבעת אלפים שקלים הוא שבע מאות שקלים בחודש. שווי הנקודות שלו, אלף ועֶשְׂרים ושמונה שקלים וחמישים אגורות. הוא מנצל שבע מאות שקלים מתוכם. שלוש מאות עֶשְׂרים ושמונה שקלים וחמישים אגורות בחודש נשרפים, פשוט כּי אין מספיק חוב מס להקטין. חודשים חמישה עשר עד שלושים, לימודים במשרה חלקית או בלי עבודה בכלל. ואז, בחודש שלושים ושבעה, השעון נגמר.

שים לב מה קרה כאן. הוא לא עשה שום דבר לא נכון. הוא לא שכח למלא טופס. פשוט החלון של שלושים ושישה החודשים חופף כמעט במדויק לתקופה בחיים שבה הוא מרוויח הכי מעט, ואת ההטבה הזאת מודדים מול חוב מס, לא מול צורך. זה כנראה הפער הכי גדול בין כוונת ההטבה לבין מה שהיא עושה בפועל, והוא לא מופיע בשום עלון של אגף השיקום.

אף אחד לא שולח לך מכתב בחודש השלושים וחמישה. הזכאות לא נגמרת ברעש.

המילואים, הכותרת אומרת אחד עשר אלף שש מאות שישה עשר שקלים. תקרא את השורה השנייה

באלפַּיים עֶשְׂרים ושש נכנס לתוקף תיקון מאתיים שמונים ושלושה לפקודת מס הכנסה, שנותן נקודות זיכוי נוספות עבור ימי מילואים שבוצעו באלפַּיים עֶשְׂרים וחמש. המספר שרץ בכל הכותרות הוא אחד עשר אלף שש מאות שישה עשר שקלים לשנה. שני דברים בו לא נאמרים מספיק חזק,

ראשית, ההטבה היא ללוחמים בלבד. לא לוחמים לא זכאים בכלל. לא ברמה מופחתת, לא בחלקיות. אפס.

שנית, אחד עשר אלף שש מאות שישה עשר שקלים הוא התקרה, לא נקודת הכניסה. המדרגות עובדות כך, שלושים עד שלושים ותשעה ימי שירות חצי נקודה, ארבעים עד ארבעים ותשעה ימים אפס נקודה שבע חמש, חמישים ימים ומעלה נקודה שלמה, ואז עוד רבע נקודה על כל חמישה ימים נוספים.

תעשה את החשבון בעצמך, כּי הוא מלמד. אחד עשר אלף שש מאות שישה עשר שקלים מחולק באלפַּיים תשע מאות ארבעה שקלים לנקודה זה בְדיוק ארבע נקודות. כְּדי להגיע מנקודה אחת, בחמישים ימים, לארבע, צריך עוד שלוש נקודות שלמות, כלומר שנים עשר מנות של רבע נקודה, כל אחת עולה חמישה ימים. שנים עשר כפול חמישה זה שִישים. חמישים ועוד שִישים, מאה עשרה ימי מילואים כלוחם. שם, ורק שם, נמצא המספר מהכותרת.

מילואימניק לוחם שעשה שלושים וחמישה ימים באלפַּיים עֶשְׂרים וחמש מקבל חצי נקודה, אלף ארבע מאות חמישים ושניים שקלים לשנה. זה כסף אמיתי ושווה לדעת עליו. זה פשוט לא אחד עשר אלף שש מאות שישה עשר שקלים, ואם ציפית לאחד עשר אלף שש מאות שישה עשר שקלים בגלל כותרת, זו לא הפתעה נעימה.

הנקודות שקיימות ורוב האנשים לא מסמנים

נשים, חצי נקודה נוספת, סטטוטורית, לכל אישה עובדת, סך הכול שתיים נקודה שבע חמש במקום שתיים נקודה שתיים חמש. אין הליך, אין בקשה, מסמנים, נקבה, בטופס מאה אחד וזהו.

תואר ראשון, לפי כל זכות, מי שסיים תואר ראשון באלפַּיים עֶשְׂרים ושלוש ואילך זכאי לנקודה אחת לשנה, עד שלוש שנות מס אחרי שנת הסיום. מי שסיים בין אלפַּיים ארבע עשרה לאלפַּיים עֶשְׂרים ושתיים, נקודה אחת, לשנה אחת בלבד. ההטבה ניתנת על תואר אחד, לא מצטברת בין תארים, וקיימת גם ללימודי מקצוע מוכרים, נקודה לשנה, לפי אורך התוכנית, עד שלוש. את הכללים האלה לא אימתנו בבדיקת המספרים שלנו מול רשות המסים, הם מובאים כאן בייחוס למקור.

עולים חדשים, שמונה נקודה חמש נקודות זיכוי, פרוסות על חמישים וארבעה חודשים. הפריסה לא אחידה, וזה מה שכדאי לדעת, חודשים אחד עד שנים עשר נותנים חֵלק אחד מתוך שנים עשר של נקודה בכל חודש, כלומר נקודה אחת בסך הכול לשנה הראשונה, חודשים שלושה עשר עד שלושים נותנים רבע נקודה בכל חודש, ארבע נקודה חמש נקודות, יותר מחצי מכל ההטבה, חודשים שלושים ואחד עד ארבעים ושניים נותנים שישית נקודה בחודש, שתיים נקודות, וחודשים ארבעים ושלושה עד חמישים וארבעה חוזרים לחֵלק אחד מתוך שנים עשר, נקודה אחת. השיא נמצא בשנה השנייה והשלישית, לא בהתחלה.

עובדי משמרות בתעשייה, זה לא נקודת זיכוי אלא זיכוי באחוזים, וזו בְדיוק הסיבה שהוא נעלם מהרדאר. מי שעובד במשמרת שנייה או שלישית בתעשייה זכאי לזיכוי של חמישה עשר אחוז ממס ההכנסה, עד שנים עשר אלף חמש מאות ארבעים שקלים בשנה, מול תקרת הכנסה של מאה ארבעים ושלושה אלף וארבעים שקלים בשנה. התקנה הוארכה עד סוף שנת המס אלפַּיים עֶשְׂרים ושש והיא רטרואקטיבית מאחד בינואר אלפַּיים עֶשְׂרים וחמש. עבודת ייצור או מפעל במשמרות היא עבודה ראשונה נפוצה מאוד בגילאי העֶשְׂרים, וכמעט אף אחד בגיל הזה לא יודע שהזיכוי הזה קיים.

הורים, כאן נמצא הבלוק הגדול ביותר של נקודות זיכוי בכל המערכת, ודווקא עליו נהיה הכי זהירים. הורה גרוש או חד הורי שמגדל ילדים מקבל נקודה אחת נוספת, ללא קשר למספר הילדים. אמהות מקבלות את חצי הנקודה של נשים בנוסף לנקודות ההורות, אבות לא.

את מספרי הנקודות לפי גיל הילד לא נדפיס כאן, ונסביר למה, בבדיקה שלנו עלה חשד שהמקורות שקראנו ערבבו בין קטגוריות שונות של זכאות, והמספרים שהתקבלו לא הסתדרו זה עם זה. ספר שמדפיס מספר שהוא לא בטוח בו הורס את העֵרך של כל שאר המספרים בו. אם יש לך ילדים, זו בְדיוק הנקודה שבה שווה לפתוח את דף כל זכות המתאים לגיל הילד שלך, או לשאול רואה חשבון. מה שכן ודאי, ההטבה הזאת גדולה, והיא נגזרת מגיל הילד, כלומר היא משתנה מעצמה משנה לשנה, בלי שאף אחד יעדכן אותך.

מענק עבודה, הסיפור ההפוך

מענק עבודה, שנקרא גם, מס הכנסה שלילי, הוא ההטבה שהכי הרבה אנשים בגיל שלך שומעים עליה ושהכי מעטים מהם זכאים לה, ולא בגלל שהם לא הגישו.

תנאי הסף הוא גיל עֶשְׂרים ואחד ומעלה עם ילד מתחת לגיל תשעה עשר, או גיל חמישים וחמישה ומעלה, או נכות מוכרת. המקור אומר את זה במפורש, רווק בלי ילדים מתחת לגיל חמישים וחמישה אינו זכאי למענק עבודה. לא, כנראה לא. לא זכאי, נקודה, לא משנה כמה מעט הוא מרוויח.

זה חשוב לומר, כּי זה חוסך לך שעה של מילוי טפסים ואת התחושה שפספסת משהו. אם אתה כן בקבוצה הרלוונטית, הורה צעיר, הטווח לשנת המס אלפַּיים עֶשְׂרים וחמש הוא הכנסה חודשית ממוצעת של אלפַּיים ארבע מאות חמישים שקלים עד שבעת אלפים מאתיים שמונים ותשעה שקלים עם ילד אחד או שניים, ועד שמונת אלפים ועֶשְׂרים שקלים עם שלושה ומעלה. להורה יחיד הטווחים רחבים הרבה יותר, אלף חמש מאות עשרה שקלים עד אחד עשר אלף מאה תשעים שקלים עם ילד אחד או שניים, ועד שלושה עשר אלף שש מאות שִישים שקלים עם שלושה ומעלה.

שים לב שהטווח הוא טווח, לא תקרה, יש גם רצפה. מי שהרוויח פחות מהמינימום לא זכאי, ההטבה נועדה לעודד עבודה, ולכן היא לא מופעלת מתחת לסף מסוים של עבודה בפועל.

ויש שכבה נוספת שנוספה מאלפַּיים עֶשְׂרים וחמש והיא פחות מוכרת, מענק נוסף להורים לפעוטות מתחת לגיל שלוש, שיכול לחול גם על הורים שההכנסה שלהם גבוהה מדי עבור המסלול הכללי. כלומר, בדקתי פעם ולא הייתי זכאי, הוא לא בהכרח משפט שנשאר נכון.

לוח הזמנים, בשנת אלפַּיים עֶשְׂרים ושש מוגשות תביעות עבור שנות המס אלפַּיים עֶשְׂרים וארבע ואלפַּיים עֶשְׂרים וחמש, ותביעה על אלפַּיים עֶשְׂרים וארבע חייבת להיות מוגשת עד שלושים ואחד בדצמבר אלפַּיים עֶשְׂרים ושש.

שש שנים אחורה

כל מה שקראת עד כאן לא מוגבל לשנה הנוכחית. אפשר לתבוע החזר מס עד שש שנים אחורה, באלפַּיים עֶשְׂרים ושש זה אומר עד שנת המס אלפַּיים עֶשְׂרים, והסכום שחוזר נושא ריבית של ארבעה אחוז בתוספת הצמדה למדד. המנגנון הוא טופס מאה שלושים וחמישה, טופס נפרד לכל שנת מס, עם טפסי המאה שישה של אותה שנה.

שש שנים זה חלון שמכסה בְדיוק את התקופה שדיברנו עליה כאן, שירות, שחרור, עבודות מזדמנות, כמה מעסיקים באותה שנה, לימודים. אם הייתה שנה שבה הייתה לך הכנסה ממעסיק משני בלי תיאום מס, היא בטווח.

נהיה מדויקים גם לגבי הארבעה אחוז. ריבית של ארבעה אחוז בתוספת הצמדה על כסף שיושב אצל המדינה נשמעת נדיבה, וכדאי לא לקרוא אותה כתמריץ לחכות. זה פיצוי על כסף שהיה שלך מלכתחילה, לא השקעה שבחרת לעשות. הכיוון ההגיוני היחיד שנגזר מזה הוא לבדוק, לא להמתין.

ואיך בודקים בפועל? צריך שלושה דברים לכל שנה שאתה בודק, את טפסי המאה שישה של אותה שנה מכל המעסיקים, את פרטי נקודות הזיכוי שהיו לך אז, וטופס מאה שלושים וחמישה נפרד לאותה שנה. את השלב הזה אפשר לעשות לבד באתר של רשות המסים, או דרך חברה שגובה אחוזים מההחזר. שתי הדרכים לגיטימיות, והן פשוט עולות דברים שונים, האחת זמן, השנייה כסף.

ועכשיו הדבר שהפרק הזה מסרב לעשות. תראה באינטרנט הרבה מאוד פרסומות שאומרות, ממוצע החזר המס הוא אלפי שקלים, עם מספר מדויק ומרשים. חיפשנו נתון של רשות המסים שתומך במספר הזה ולא מצאנו אחד. זה מספר שיווקי של חברות שגובות עמלה מההחזר שלך, והוא משקף את הלקוחות שלהן, אנשים שכבר חשדו שהם שילמו יותר מדי. לכן הוא לא מודפס כאן.

ההחזר שלך הוא לא ממוצע של אף אחד. הוא ההפרש בין מה שנוכה ממך למה שהיית חייב, וזה מספר שאפשר לחשב, לא לנחֵש.

שאלות לפני שאתה סוגר

מהזיכרון, בלי לדפדף אחורה.

מה ההבדל בין זיכוי לניכוי, על מה בְדיוק נקודת זיכוי פועלת, ולמה זה עושה אותה שווה יותר?

חייל משוחרר מרוויח שבעת אלפים שקלים ברוטו. יש לו ארבע נקודה שתיים חמש נקודות. כמה מהשווי שלהן הוא מנצל בפועל, ולאן הולך השאר?

למה אחד עשר אלף שש מאות שישה עשר שקלים הוא לא המספר שמילואימניק ממוצע יקבל? ציין את שני התנאים.

באיזה חֵלק מחמישים וארבעה החודשים עולה חדש מקבל את החֵלק הגדול ביותר של שמונה נקודה חמש הנקודות שלו?

רווק בן עֶשְׂרים וארבעה בלי ילדים, מרוויח ששת אלפים שקלים. האם הוא זכאי למענק עבודה, ולמה התשובה היא לא, תלוי בהכנסה,?

גשר לפרק הקודם, אילו שני מסמכים אתה צריך כְּדי לתבוע החזר על שנת מס שבה עבדת בשני מקומות?

תחזור על השאלות האלה בעוד שלושה ימים. שווי נקודת הזיכוי ומדרגות המס מפרק ארבעה הם שני המספרים שכל שאר הספר נשען עליהם, כדאי שיהיו בזיכרון, לא בסימנייה.

תעשה את זה

תספור על דף את הנקודות שמגיעות לך, שתיים נקודה שתיים חמש בסיס, אפס נקודה חמש אם את אישה, שניים או אחד אם השתחררת בשלוש השנים האחרונות, אחד לתואר לפי הכללים, אחר. תכפיל במאתיים ארבעים ושניים שקלים ותשווה לשורה בתלוש.

אם השתחררת, תמצא את תאריך השחרור המדויק ותכתוב את החודש שבו נגמרות שלושים ושישה החודשים. תשים לזה תזכורת ביומן לשלושה חודשים לפני התאריך הזה.

תחשב את חשבון המס שלך לפי המדרגות של אלפַּיים עֶשְׂרים ושש ותשווה לשווי הנקודות שלך. אם הנקודות גדולות מהחשבון, אתה בטווח השריפה, ושווה לדעת את זה.

אם עבדת אי פעם במשמרת שנייה או שלישית במפעל או בייצור, תבדוק מול המעסיק אם הזיכוי של חמישה עשר אחוז נזקף לך, ובאילו שנים.

תעשה רשימה של שנות המס מאלפַּיים עֶשְׂרים ועד היום, ותסמן בכל שנה, כמה מעסיקים היו לי? היה תיאום מס? זו רשימת הבדיקה שלך לשש השנים אחורה.

תיכנס לאזור האישי שלך באתר רשות המסים ותראה איזה מידע כבר קיים עליך שם. רוב האנשים מעולם לא פתחו את הדף הזה.

פרק שישי. הפנסיה שמישהו בחר בשבילך.

שאלה אחת, ואם התשובה לא עולה תוך שלוש שניות זה כבר אומר משהו, באיזו קֶרן פנסיה אתה?

ואם במקרה כן ידעת, שאלה שנייה, קשה יותר, איך היא נבחרה?

לרוב האנשים בגיל שלך התשובה לשנייה היא שהם לא בחרו. הם התחילו לעבוד, מילאו טופס, ובאיזשהו שלב מישהו במחלקת השָכר שייך אותם לקֶרן. מכאן הפרק הזה מתחיל, כּי מה שקרה שם היה שקוף לגמרי ורחוק מלהיות אקראי.

מנגנון השיוך, ומה שכן מאומת בו

יש דיווח מקצועי מתחום השָכר שאומר משהו כמעט לא ייאמן, החל מאחד ביוני אלפַּיים עֶשְׂרים וחמש, אצל מעסיקים עם חמישים עובדים ומעלה, השאלה לאיזו מבין ארבע קרנות ברירת המחדל אתה משויך נקבעת לפי ספרת הביקורת בתעודת הזהות שלך, הספרה האחרונה, זו שמחושבת מהספרות שלפניה כְּדי לוודא שלא הקלדת תעודת זהות שגויה.

נעצור ונהיה הוגנים לגבי מה שאנחנו יודעים. את הפרט הזה לא הצלחנו לאמת מול פרסום של רשות שוק ההון, והמקור שממנו הוא הגיע נמצא אצלנו כשגוי בנקודה אחרת לגמרי, הוא נקב בשמות קרנות ובדמי ניהול שהתבררו כלא נכונים. אז קח את ספרת הביקורת כמנגנון מדווח ולא כעובדה מאומתת.

מה שכן מאומת, ומספיק חזק בפני עצמו, השיוך שלך לא נגזר ממך. לא מהגיל שלך, לא מהמשכורת, לא מהמשפחה, לא מהתשואה שהקֶרן השיגה לאנשים כמוך. אתה נכנסת למכרז ממשלתי בתור מספר, לא בתור אדם.

המכרז, ומה שהוא בעצם נתן לך

ארבע קרנות זכו במכרז, קרנות ברירת המחדל, מאחד בנובמבר אלפַּיים עֶשְׂרים וארבע, לתקופה של ארבע שנים, עד סוף אוקטובר אלפַּיים עֶשְׂרים ושמונה, אלטשולר שחם, מיטב, מור ואינפיניטי. תנאי הזכייה, דמי ניהול של עד אחד אחוז מההפקדה ועד אפס נקודה שתיים שתיים אחוז מהצבירה, מובטחים לעשר שנים מיום ההצטרפות.

עכשיו שים את זה ליד המספר השני. התקרה שהחוק מתיר לקֶרן פנסיה מקיפה חדשה לגבות היא שישה אחוז מההפקדה ואפס נקודה חמש אחוז מהצבירה בשנה. כלומר מי שמצא את עצמו בקֶרן ברירת מחדל בלי לבחור, קיבל עסקה שהיא בעֵרך שישית מדמי ההפקדה המרביים ופחות מחצי מדמי הצבירה המרביים, ונעולה לעשור.

ברוב הסיפורים על כסף, ברירת המחדל היא המלכודת. כאן היא במקרה אחד מהתנאים הטובים שהיו מוצעים לך.

זו ההפתעה הראשונה של הפרק, והיא נוגדת את האינסטינקט של כל מי שקרא משהו על פנסיה באינטרנט. ברירת המחדל כאן היא לא הרעה שבחלופות. במקרים רבים היא טובה יותר ממה שסוכן היה מסדר לך, במיוחד אם הסוכן מקבל עמלה על התיווך. אנחנו לא אומרים לך להישאר או לעזוב, אנחנו אומרים שכדאי לדעת מה בְדיוק יש לך ביד לפני שמישהו מציע לך, לשדרג.

כמה אנשים זה נוגע? לפי דיווח של ביזפורטל על נתוני ספטמבר אלפַּיים עֶשְׂרים וארבע, כאחד מיליון חשבונות פנסיה, כרבע מכלל החשבונות בישראל, מנוהלים דרך קרנות ברירת מחדל, וברבעון האחרון של אלפַּיים עֶשְׂרים ושלוש כמחצית מהחשבונות החדשים הופנו לשם. את הנתון הזה לא אימתנו מול רשות שוק ההון, והוא מובא בייחוס.

שווה גם לדעת שהמכרז הזה השתנה באופיו. מאחד ביוני אלפַּיים עֶשְׂרים וחמש קריטריון הבחירה כבר לא רק דמי ניהול, נכנסו לתמונה גם תשואה נטו, רמת סיכון, איכות שירות וזמינות דיגיטלית. זה שינוי הגיוני, והוא גם זה שיצר את הצורך במנגנון שמחֵלק אותך לאחת מארבע קרנות במקום לאחת בלבד. ברגע שיש כמה זוכות, צריך כלל חלוקה, ולכלל הזה, איך שלא ייראה, אין שום קשר לצרכים שלך.

הכסף שלך זז לבד, בגיל שנקבע מראש

יש עוד בחירה שנעשתה בשבילך, והיא לא הקֶרן, היא המסלול. מי שלא בחר מסלול השקעה משויך אוטומטית למסלול תלוי גיל, ואז מוזז אוטומטית שוב בכל פעם שהוא חוצה סף גיל, בלי שום פעולה מצדו.

הרעיון הוא, נחיתה רכה, חשיפה גבוהה למניות כשאתה צעיר ויש לך זמן להתאושש מירידות, ואז הפחתה הדרגתית של החשיפה ככל שמתקרבים לפרישה. את האחוזים המדויקים לא נדפיס כאן, הם משתנים בין גוף לגוף, והמקורות שראינו לא מסכימים ביניהם מספיק כְּדי להדפיס מספר קשיח.

מה שכן שווה לדעת בגיל עֶשְׂרים ומשהו, כמעט בוודאות אתה במסלול עם חשיפה מנייתית גבוהה. זה בדרך כלל מתאים לאופק זמן של ארבעים שנה, וזו עדיין לא בחירה שעשית. זו נוסחה.

תמיר מנדובסקי, שכתב ספר על השקעות פאסיביות, מתאר בפודקאסט את המסלול הזה כמודל צ, יליאני, ומצביע על מה שמפריע בו, המדרגה הצעירה, מרכזת יחד את כל מי שגילו בין אפס לחמישים בברירת מחדל אחת. הוא קורא לזה, מגוחך, כּי בן עֶשְׂרים ובן ארבעים ותשעה חולקים אותה הקצאה למרות שהאופק שלהם שונה לגמרי.

מאותה שיחה מגיע גם המשפט שהכי שווה לזכור מכל הפרק הזה, והוא לא על תשואה,

הפנסיה היא יותר סוג של ביטוח מאשר סוג של השקעה עבורך.,

הוא אומר את זה בהקשר ספציפי, בפנסיה, סכום הקצבה יכול להינעל לפי השווי בתאריך הזכאות. משבר גדול בְדיוק לפני הפרישה יכול לחתוך את הקצבה לצמיתות, גם אם השוק מתאושש אחר כך. זו טענה של יוצר תוכן ולא ניתוח רגולטורי, והוא עצמו מסייג את עצמו לא מעט לאורך השיחה, אבל היא מסבירה למה המנגנון בנוי כמו שהוא בנוי.

מנוהל, נשמע כאילו מישהו חכם עובד בשבילך

יש עוד בחירה שנחבאת בשם המסלול. מסלול, מנוהל, נשמע כאילו יש שם מומחה שבוחר עבורך, מסלול, מחקה מדד, נשמע פסיבי וזול. ההבדל האמיתי בין גופים שונים שעוקבים אחרי אותו מדד הוא כמעט אך ורק דמי הניהול, פשוט כּי כולם עוקבים אחרי אותו דבר.

יש כאן גם שכבת עלות שהרבה אנשים לא מודעים לקיומה בכלל, מעבר לדמי הניהול הנקובים, נגבות גם הוצאות ניהול השקעות בפועל, עלויות שהגוף משלם לצד שלישי ומגלגל על החוסכים, והן מופיעות בנפרד מהמספר שהוצג לך בחוזה. את גובה ההוצאות האלה לא נדפיס, כּי המקורות שראינו הם אתרי תוכן פיננסי ולא פרסום רגולטורי. מה שכן חשוב, המספר שסוכמת עליו הוא לא בהכרח כל מה שנגבה, ולשתי השורות האלה יש מקום נפרד בדוח השנתי שלך.

ועוד אזהרה מאותה שיחה בפודקאסט, שדווקא רלוונטית לגיל שלך כּי המסלולים האלה משווקים לצעירים, קיימים מסלולי ברירת מחדל חלופיים בעלי חשיפה גבוהה במיוחד למדד אחד, מסלולי נאסדק, למשל. מנדובסקי מזהיר שמסלול כזה יכול לרדת בשיעורים עמוקים מאוד, ושבפנסיה זה מסוכן במיוחד בגלל מנגנון נעילת הקצבה שהוזכר קודם. שוב, טענה של אדם שמלמד השקעות, לא של הרגולטור.

רשת הביטחון שהוסרה, בְדיוק כשאתה נכנסת

זה החֵלק שהכי לא מדברים עליו, והוא רלוונטי בְדיוק לדור שלך.

עד אלפַּיים עֶשְׂרים ושתיים, שלושים אחוז מנכסי כל קֶרן פנסיה חדשה היו חייבים להיות מושקעים באגרות חוב ממשלתיות מיוחדות בריבית קבועה וצמודה למדד. זו הייתה רשת ביטחון, שליש מהחיסכון שלך היה מוגן מתנודות השוק. הרפורמה ביטלה את המנגנון והחליפה אותו במשהו אחר, אותם שלושים אחוז מנוהלים היום כרגיל בשוק, ואחת לחמש שנים המדינה משווה אותם לתשואת יעד של חמש נקודה אחת חמש אחוז צמודת מדד.

עכשיו תקרא את המשפט הבא לאט, כּי כאן נמצא הפער. אם התשואה בפועל נמוכה מהיעד, המדינה משלימה לך. אם היא גבוהה מהיעד, העודף הולך למדינה, לא אליך.

כלומר המנגנון שנקרא, תשואה מובטחת, הוא לא רצפה בלבד. הוא גם תקרה.

מה זה עשה בפועל? לפי תחקיר של כלכליסט, בין אוקטובר אלפַּיים עֶשְׂרים ושתיים ליוני אלפַּיים עֶשְׂרים וחמש קרנות הפנסיה הניבו תשואה ממוצעת של כשלושים ותשע נקודה שש אחוז, בעוד החֵלק המובטח, שליש מהחיסכון, קיבל שש עשרה נקודה אחת אחוז בלבד. הפער הצטבר לחיסכון של כאחד עשר מיליארד שקל למדינה.

מי שנכנס לשוק העבודה מאלפַּיים עֶשְׂרים ושתיים והלאה, כלומר, סביר להניח, אתה, נכנס אחרי השינוי הזה, בלי לדעת שהיה שינוי. וההפך ממה שהשם מרמז קרה, החֵלק המובטח, בתקופה הזאת דילל את התשואה במקום להגן עליה.

ניוד, בחינם, אונליין, בלי אירוע מס

הנה הפער הכי גדול בין תחושה למציאות בכל תחום החיסכון הפנסיוני. מעבר בין קרנות, ניוד, הוא חינם, בלי אירוע מס, בלי קנס פדיון, ונעשה דיגיטלית תוך דקות. ההעברה בפועל של הכספים לוקחת אחר כך עד עשרה עד עֶשְׂרים ימי עסקים, תלוי בקֶרן המקור.

אין קנס. אין מס. אין, לסגור ולפתוח מחדש.

ובכל זאת רוב האנשים נשארים שנים במקום שאליו שויכו, כּי זה מרגיש כמו הליך מסובך. זה בעֵרך ההפך מהמצב האמיתי.

ומשהו קטן שאפילו פחות ידוע, מעבר בין מסלולים בתוך אותה קֶרן הוא לא ניוד בכלל, ואפשר לעשות אותו מהאזור האישי באתר של הקֶרן.

שני אתרים ששמם דומה ותפקידם שונה לגמרי

אנשים מבלבלים ביניהם כל הזמן, וזה עולה להם זמן,

המסלקה הפנסיונית מרכזת את כל החשבונות הפנסיוניים הפעילים שלך במקום אחד, פנסיה, גמל, קֶרן השתלמות, ומאפשרת גם לבצע דרכה ניוד.

הר הכסף, אתר של משרד האוצר, מיועד לאיתור כספים אבודים וכספי נפטרים בלבד. הוא לא מבצע ניוד.

אם השאלה שלך היא, איפה כל החשבונות שלי, המסלקה. אם השאלה היא, האם יש לי כסף מעבודה שנשכחה מלפני שש שנים, הר הכסף. הפנייה למקום הלא נכון היא סיבה נפוצה למדי לכך שאנשים מוותרים באמצע.

עד כאן דיברנו על מי בחר בשבילך. בפרק הבא נדבר על הדבר שבאמת קובע כמה יישאר בסוף, והוא לא התשואה.

שאלות לפני שאתה סוגר

מהראש, בלי לדפדף.

מה נכון לומר על השיוך שלך לקֶרן ברירת מחדל, שהוא אקראי, או שהוא מבוסס על משהו שאינו קשור אליך? ולמה ההבחנה משנה?

מה דמי הניהול המובטחים בקֶרן ברירת מחדל, ומהן התקרות שהחוק מתיר לקֶרן מקיפה חדשה? מה היחס ביניהם?

למה, תשואה מובטחת, באגרות חוב המיועדות החדשות היא גם רצפה וגם תקרה?

אתה רוצה לעבור קֶרן. כמה זה עולה, מה אירוע המס, ומה קורה לוותק שלך?

איזה משני האתרים, הר הכסף או המסלקה הפנסיונית, יעזור לך למצוא כסף שנשכח אצל מעסיק מאלפַּיים תשע עשרה?

גשר, איך העובדה שהמסלול שלך, תלוי גיל, מתחברת לטענה שהפנסיה היא יותר ביטוח מהשקעה?

תחזור על השאלות האלה בעוד שלושה ימים, ואז שוב אחרי פרק שבעה, שני הפרקים האלה מדברים על אותו חשבון משתי זוויות.

תעשה את זה

תיכנס למסלקה הפנסיונית ותוציא את הדוח שמרכז את כל החשבונות שלך. זו הפעולה היחידה שאחריה אתה יודע כמה חשבונות פנסיוניים בכלל יש לך.

תכתוב על דף, שם הקֶרן, מסלול ההשקעה, דמי ניהול מהפקדה, דמי ניהול מצבירה. ארבעה שדות. זה כל התיק שלך בשורה אחת.

תבדוק אם הקֶרן שלך היא אחת מארבע קרנות ברירת המחדל, ומתי הצטרפת אליה, אם כן, יש לך תנאים נעולים לעשר שנים מהתאריך הזה.

תיכנס להר הכסף פעם אחת ותחפש לפי תעודת הזהות שלך. אם עבדת אצל יותר משני מעסיקים, יש סיכוי סביר שתמצא שם חשבון שכחת ממנו.

תמצא באזור האישי של הקֶרן את שם מסלול ההשקעה שלך במדויק, ותבדוק אם הוא, תלוי גיל, או מסלול שנבחר. ההבדל הוא בין נוסחה לבין החלטה.

אם מישהו הציע לך, לשדרג, את הפנסיה, תשאל אותו שאלה אחת בכתב, מה דמי הניהול שאשלם אצלך, מהפקדה ומצבירה, ולכמה שנים הם מובטחים.

פרק שביעי. האחוז ששווה דירה.

שני מספרים, ואם אתה לא יודע אותם בעל פה זה כבר התשובה, כמה דמי ניהול אתה משלם מההפקדה, וכמה מהצבירה?

אנשים לא יודעים אותם בגלל סיבה טובה מאוד. הם לא מופיעים בחשבון הבנק, לא מגיעים כחיוב, ולא מרגישים כמו הוצאה. הם נגרעים בתוך הקופה, מהכסף שלך, לפני שראית אותו. אין רגע שבו אתה משלם אותם, ולכן אין רגע שבו אתה שם לב אליהם.

הפרק הזה עוסק במספר אחד קטן במיוחד, ההפרש בין אפס נקודה שתיים שתיים אחוז לאפס נקודה חמש אחוז. הוא נראה כמו שום דבר. נחשב אותו יחד עד הסוף, ואז נבדוק ביושר אם השם של הפרק בכלל מוצדק.

שני סוגי דמי ניהול, ולמה זה לא אותו דבר

דמי ניהול מהפקדה נִגבּים פעם אחת מכל שקל שנכנס. הפקדת אלף שמונה מאות חמישים שקלים החודש, גובים אחוז מסוים מזה, השאר נכנס לקופה. כאב חד פעמי, ברור, קל להבין.

דמי ניהול מהצבירה נִגבּים כל שנה על כל היִתרה, כולל על הרווחים שהצטברו על הפקדות של לפני עֶשְׂרים שנה. וכאן נמצא הדבר שלא רואים, בגיל עֶשְׂרים ושניים דמי הצבירה כמעט לא עולים לך כלום, כּי אין מה לגבות ממנו. בגיל שִישים הם הופכים לרכיב העלות הגדול בחיים הפיננסיים שלך.

העיתוי הזה הוא כל הבעיה. האחוז שהכי חשוב לך הוא זה שהכי לא מורגש בְדיוק בשנים שבהן אתה בוחר אותו.

דמי ההפקדה כואבים כשאתה צעיר ואין מה לקחת. דמי הצבירה כואבים כשאתה מבוגר וכבר מזמן הפסקת להסתכל.

שני המספרים שהחוק והמכרז קבעו, נכון לאלפַּיים עֶשְׂרים ושש, קֶרן פנסיה מקיפה חדשה רשאית לגבות עד שישה אחוז מההפקדה ועד אפס נקודה חמש אחוז מהצבירה בשנה. קֶרן ברירת מחדל שזכתה במכרז מחויבת לעד אחד אחוז מההפקדה ועד אפס נקודה שתיים שתיים אחוז מהצבירה, מובטח לעשר שנים.

החישוב, בלי לעגל לטובת אף אחד

לפני שנראה מספר, הנה כל ההנחות, כְּדי שתוכל לפסול אותן אם הן לא מתאימות לך,

משכורת של עשרת אלפים שקלים ברוטו לחודש, שלא משתנה. הפקדה פנסיונית של שמונה עשרה נקודה חמש אחוז ממנה, אלף שמונה מאות חמישים שקלים בחודש.

ארבעים שנה של הפקדה רצופה. סך הכול שמונה מאות שמונים ושמונה אלף שקלים שנכנסו לקופה.

תשואה ברוטו של שישה אחוז בשנה, קבועה. זו הנחה, לא תחזית. אף אחד לא יודע מה תהיה התשואה, ולכן מיד אחרי החישוב נראה מה קורה לתוצאה כשמזיזים את ההנחה הזאת.

תרחיש א, תנאי קֶרן ברירת מחדל, אחד אחוז מההפקדה, אפס נקודה שתיים שתיים אחוז מהצבירה. תרחיש ב, התקרה החוקית, שישה אחוז מההפקדה, אפס נקודה חמש אחוז מהצבירה.

התוצאה, בתרחיש א, נצברים כשלושה מיליון שקל. בתרחיש ב, נצברים כשניים מיליון שקל.

ההפרש, כשלוש מאות שמונים ואחד אלף שקל.

תעצור על המספר הבא לרגע. סך כל מה שהופקד לקופה לאורך ארבעים השנים הוא שמונה מאות שמונים ושמונה אלף שקלים. ההפרש בין שתי מדיניות דמי ניהול הוא כארבעים ושלושה אחוז מכל מה שהפקדת בחיים שלך. לא מהרֶווח, מההפקדות.

ועכשיו לחֵלק שהופך את זה מדוגמה מעניינת לדבר שאפשר לסמוך עליו. ההנחה של שישה אחוז היא שרירותית, אז החלפנו אותה. בתשואה של ארבעה אחוז ההפרש הוא כאחת עשרה נקודה אחת אחוז מהצבירה הסופית, בשישה אחוז הוא אחת עשרה נקודה חמש אחוז, בשמונה אחוז הוא אחת עשרה נקודה תשע אחוז. המספר בשקלים משתנה מאוד. שיעור הנזק כמעט לא זז. זו הנקודה, אתה לא יכול לדעת את התשואה, אבל אתה כן יכול לדעת שכאחד עשר אחוז מהחיסכון שלך תלויים בשורה אחת בטופס.

ועוד פירוק, כּי כדאי לדעת איזה מהשניים עושה את הנזק. אם משנים רק את דמי הצבירה, אפס נקודה שתיים שתיים אחוז מול אפס נקודה חמש אחוז, כשדמי ההפקדה זהים, ההפרש הוא כמאתיים עֶשְׂרים ושישה אלף שקל. אם משנים רק את דמי ההפקדה, אחד אחוז מול שישה אחוז, ההפרש הוא כמאה שִישים ושבעה אלף. שני המספרים לא מתחברים בְדיוק לשלוש מאות שמונים ואחד אלף, כּי הם מתחרים על אותה יִתרה גדלה. אבל הכיוון ברור, אפס נקודה שתיים שמונה נקודות אחוז בצבירה עשו יותר נזק מפער של חמש נקודות אחוז בהפקדה. האחוז הקטן הוא הגדול.

אז זה באמת שווה דירה?

קראתי לפרק, האחוז ששווה דירה, ואם הספר הזה רוצה שתסמוך עליו הוא חייב לבדוק את הכותרת של עצמו.

התשובה הכנה, לא. כשלוש מאות שמונים ואחד אלף שקל הם לא דירה בישראל של אלפַּיים עֶשְׂרים ושש, בטח לא במרכז. הם בהחלט בסדר גודל של הון עצמי לדירה, או של סכום שאדם ממוצע לא מצליח לחסוך במשך עשור. מספר מדויק על מחירי דיור לא נדפיס כאן, כּי לא אימתנו אותו, וספר שמאמת מדרגות מס ולא מאמת מחירי דירות לא ראוי שידפיס אותן.

מה שכן מדויק, זה הפרש שנוצר בלי שעשית שום דבר, בין שני מסמכים שנראים זהים, על אותה משכורת בְדיוק, באותה תשואה בְדיוק.

התקרה היא לא המחיר

יש כאן טעות קריאה שקל ליפול אליה, לחשוב שהתקרה החוקית היא מה שמשלמים. היא לא. היא המקסימום שמותר לגבות, והשוק בפועל רחוק ממנה.

לפי אתרי ייעוץ פיננסי שקראנו, הממוצע בשוק באלפַּיים עֶשְׂרים ושש נמצא בסביבות אפס נקודה שתיים אחוז מהצבירה וכאחת נקודה חמש אחוז מההפקדה, כלומר קרוב יותר לתנאי ברירת המחדל מאשר לתקרה. תמיר מנדובסקי מנסח את זה בפודקאסט בצורה חדה יותר, לדבריו, מי שמשלם היום מעל אפס נקודה אחת אחוז, אפס נקודה שתיים אחוז מהצבירה משלם יותר מדי וכדאי שיבדוק חלופות. זו דעה של אדם שמלמד השקעות, לא קביעה רגולטורית, אבל היא נותנת לך סדר גודל להשוות אליו במקום להשוות לתקרה.

ההשלכה המעשית פשוטה ולא כולם יודעים אותה, דמי ניהול הם ניתנים למשא ומתן. זה לא מחיר קבוע כמו מס. ויש כלל אחד שמגן עליך אחרי המשא ומתן, הפחתה שסוכמה מתחת לתקרה חייבת להישאר יציבה לפחות חמש שנים. כלומר הנחה שקיבלת היום לא יכולה להימחק בשקט בשנה הבאה.

ומכאן נגזר משהו שמסביר את כל התופעה. דמי הניהול הם המספר היחיד במוצר הזה שהחוסך יכול להשפיע עליו ישירות, לא התשואה, לא השוק, לא הרגולציה. הדבר היחיד שבשליטתך הוא גם הדבר שהכי קל לא לשים לב אליו.

שמונה עשרה נקודה חמש אחוז, ולמי הכסף הזה שייך בכלל

שווה לדעת בְדיוק מאיפה מגיעים האלף שמונה מאות חמישים שקלים. חובת ההפקדה לשכיר היא שמונה עשרה נקודה חמש אחוז מהשָכר, עד תקרה של שלושה עשר אלף שבע מאות שִישים ותשעה שקלים בחודש, והיא מורכבת משלושה חלקים, שישה אחוז מהעובד, שש נקודה חמש אחוז מהמעסיק לתגמולים, ושישה אחוז נוספים מהמעסיק לפיצויים.

שים לב מה זה אומר. רק שישה אחוז יוצאים מהנטו שלך. שתים עשרה נקודה חמש אחוז הם כסף של המעסיק שלעולם לא עובֵר דרך חשבון הבנק שלך, שני שלישים מהפנסיה שלך הם כסף שמעולם לא החזקת. וזו בְדיוק הסיבה שדמי ניהול על הפנסיה כל כך קלים להתעלמות, הם נִגבּים על כסף שמעולם לא הרגשת כשלך.

עצמאי? הכלל שונה לגמרי, ארבע נקודה ארבע חמש אחוז מההכנסה החייבת על החֵלק עד ששת אלפים שמונה מאות שמונים וארבעה שקלים וחמש אגורות בחודש, ועוד שתים עשרה נקודה חמש חמש אחוז על החֵלק שבין הסכום הזה לבין שלושה עשר אלף שבע מאות שִישים ותשעה שקלים. זו חובה חוקית, לא המלצה.

הביטוח שכבר קנית ולא ידעת

בתוך דמי הניהול של הפנסיה מסתתר משהו שהוא לא ניהול השקעות בכלל, ביטוח אובדן כושר עבודה. אם מחלה או תאונה מונעות ממך לעבוד, הפנסיה משלמת. זה לא מוצר נפרד שצריך לקנות, הוא כבר שם, והוא ביטוח קולקטיבי, כלומר בדרך כלל זול יותר מפוליסה פרטית מקבילה.

יש מנגנון נוסף שכדאי להכיר, בתקופה שבה הביטוח פעיל ומשלם, מה שנקרא, שחרור, לא נִגבּים דמי ניהול על אותו חֵלק.

ומה עם הסף? כמה בְדיוק צריך להיפגע כְּדי להיחשב באובדן כושר מלא או חלקי? יש מספרים שמסתובבים ברשת. לא נדפיס אותם כאן, כּי כשבדקנו התברר שהם משתנים בין קֶרן לקֶרן ולא נמצא נוסח אחיד של הרגולטור שתומך במספר בודד. מה שכן נכון תמיד, המספר הזה כתוב בתקנון של הקֶרן שלך, והוא אחד הדברים הבודדים שבאמת שונים בין מוצרים.

הרכיב שאפשר לוותר עליו, ורוב האנשים לא יודעים

לצד אובדן כושר עבודה, כל פנסיה סטנדרטית מגלמת גם ביטוח שארים, תשלום שוטף למי שתלוי בך כלכלית אם תמות. תמיר מנדובסקי מספר באותו פודקאסט שרווקים בלי תלויים יכולים לוותר על הרכיב הזה, ושהוא עצמו עשה את זה בעבודה הראשונה שלו מול התנגדות של הסוכן, לדבריו, חיסכון של, כמה מאות שקלים בשנה.

זה סיפור של אדם אחד, לא הנחיה של רגולטור, ויש שיקולים אמיתיים לשני הכיוונים, מצב משפחתי משתנה. מה שאנחנו כן אומרים, זה רכיב שקיים, שאתה משלם עליו, ושברוב המקרים אף אחד לא הציג לך אותו כבחירה. לדעת שהוא קיים זה לא החלטה. זה תנאי מוקדם להחלטה.

עוקב, מול, מחכה, ולמה זה בכלל שני מונחים

נסיים בפער שהוא לא מספרי אלא לשוני, ובכל זאת עולה כסף.

בעולם המסלולים הישראלי קיימים שני מונחים רגולטוריים שנשמעים כמעט זהים, מסלול, עוקב מדד, ומסלול, מחכה מדד. יוצר תוכן פיננסי בשם מיכה סטוקס הקדיש לזה סרטון שנצפה מאתיים עֶשְׂרים וארבעה אלף תשע מאות שִישים פעם, וטענתו היא שההבחנה חסרת משמעות עבור החוסך אבל משמשת להצדקת מבנים מורכבים ועמלות. הוא מציג בסרטון טבלה של קרנות שכולן מצהירות על מעקב אחרי אותו מדד ומראות תשואה שנתית שנעה בטווח רחב ביניהן.

נהיה מדויקים לגבי מה זה, זו פרשנות של יוצר תוכן, לא קביעה של רגולטור, והנתונים בסרטון הם צילום מצב מיום הצילום ולא מאגר שנבדק מחדש. הוא גם מצהיר בעצמו שהתוכן הוא דעה ולא ייעוץ. אבל השאלה שהוא שואל טובה, והיא השאלה שכדאי שתישאר איתך,

אס אנד פי חמש מאות זה אופרציה מורכבת? זה לא, זה אופרציה יחסית פשוטה. למה עושים אותה מורכבת? כּי צריך לשלם קומישן לסוכנים.,

הכלל המעשי שנגזר מזה לא דורש שתסכים איתו, שני מסלולים שנשמעים אותו דבר יכולים לגבות ממך אחוזים שונים. השם על המסלול הוא לא המספר. המספר הוא המספר, והוא כתוב בדוח השנתי שלך.

שאלות לפני שאתה סוגר

מהזיכרון.

הסבר במילים שלך למה דמי ניהול מהצבירה מזיקים יותר עם הזמן, בעוד דמי ניהול מהפקדה נשארים באותו גודל יחסי.

בחישוב שבפרק, איזה מהשניים עשה נזק גדול יותר, הפער של חמש נקודות אחוז בהפקדה או הפער של אפס נקודה שתיים שמונה נקודות בצבירה? ולמה זה מפתיע?

מה קרה לשיעור הנזק, באחוזים, כששינינו את הנחת התשואה מארבעה אחוז לשמונה אחוז, ולמה זה חשוב יותר מהמספר בשקלים?

מתוך שמונה עשרה נקודה חמש אחוז ההפקדה, כמה יצאו מהנטו שלך, וכמה הם כסף של המעסיק? ואיך זה מסביר את חוסר תשומת הלב לדמי הניהול?

אילו שני רכיבי ביטוח מגולמים בפנסיה סטנדרטית, ומה ההבדל ביניהם?

גשר לפרק שישה, קֶרן ברירת מחדל נעלה לך אחד אחוז ואפס נקודה שתיים שתיים אחוז לעשר שנים. איך זה מתחבר לחישוב שראית כאן?

תחזור על השאלות בעוד שלושה ימים, ואז שוב אחרי פרק שמונה, שם אותו מנגנון של דמי ניהול חוזר על מוצר אחר לגמרי.

תעשה את זה

תוציא את הדוח השנתי האחרון של קֶרן הפנסיה שלך ותמצא בו שתי שורות בלבד, דמי ניהול מהפקדה ודמי ניהול מצבירה. תכתוב אותן על דף.

תשווה את שני המספרים שמצאת לתקרות החוקיות, שישה אחוז ואפס נקודה חמש אחוז, ולתנאי ברירת המחדל, אחד אחוז ואפס נקודה שתיים שתיים אחוז. עכשיו אתה יודע איפה אתה על הסקאלה.

תמצא בתלוש את שלוש שורות ההַפרשה, עובד, מעסיק תגמולים, מעסיק פיצויים, ותוודא שהן מסתכמות לשמונה עשרה נקודה חמש אחוז מהברוטו שלך, עד התקרה.

תחפש בדוח את השורה של עלות הכיסוי הביטוחי, אובדן כושר עבודה ושארים. זה כסף שיוצא מההפקדה שלך כל חודש, ורוב האנשים לא ראו את השורה הזאת מעולם.

תפתח את תקנון הקֶרן שלך ותמצא בו את ההגדרה של אובדן כושר עבודה מלא וחלקי. אל תסתמך על מספר שקראת ברשת, קרא את שלך.

תרשום את שם מסלול ההשקעה שלך במדויק, ותבדוק בדוח מה דמי הניהול של המסלול הזה, לא של הקֶרן בכללותה.

פרק שמיני. קֶרן ההשתלמות.

שתי שאלות. הראשונה קלה, יש לך קֶרן השתלמות? השנייה היא זו שכמעט אף אחד לא יודע לענות עליה, באיזה חודש בְדיוק הופקד בה השקל הראשון?

אם התאריך הזה לא מוכר לך, אתה לא יודע מתי הכסף שלך הופך לנזיל ופטור ממס. וזה בעֵרך כמו לא לדעת מתי נגמר החוזה בדירה.

הכלי היחיד בישראל שבו הרֶווח לא ממוסה

נתחיל מהעובדה שהופכת את כל הפרק הזה לרלוונטי. על רֶווח מהשקעה רגילה בישראל משלמים עֶשְׂרים וחמישה אחוז מס על הרֶווח הריאלי, כלומר על הרֶווח שמעבר לאינפלציה. בקֶרן השתלמות, בתנאים מסוימים, השיעור הזה הוא אפס.

לא הנחה. לא דחייה. פטור.

וכאן מגיע הדבר הראשון שלא רואים, הפטור מותנה בזמן, לא בסכום. לא מדובר במוצר שצריך, למלא, עד תקרה כְּדי לזכות בהטבה. מדובר בשעון. אתה מרוויח את הפטור בכך שאתה לא נוגע.

המעסיק מפקיד פי שלושה ממך

המבנה של ההפקדה הוא הדבר השני שלא רואים, והוא נמצא בתלוש שלך כל חודש. המעסיק מפקיד עד שבע נקודה חמש אחוז מהשָכר הברוטו, והעובד עד שתיים נקודה חמש אחוז, עד תקרת שָכר של מאה שמונים ושמונה אלף חמש מאות ארבעים וארבעה שקלים בשנה.

תחלק שבע נקודה חמש בשניים ותקבל שלושה. על כל שקל שאתה מפקיד, המעסיק מפקיד שלושה.

על משכורת של עשרת אלפים שקלים זה נראה כך, מאתיים חמישים שקלים יוצאים מהנטו שלך, שבע מאות חמישים שקלים מגיעים מהמעסיק, אלף שקלים נכנסים לקופה כל חודש. שנים עשר אלף שקלים בשנה, שמתוכם שלושת אלפים שקלים בלבד היו הכסף שלך.

עוד לפני שנגענו בתשואה או במס, ברגע ההפקדה עצמו, הכסף שלך שילש את עצמו.

התקרה, אגב, שווה לתרגם לשפה שאתה חי בה, מאה שמונים ושמונה אלף חמש מאות ארבעים וארבעה שקלים בשנה זה חמישה עשר אלף שבע מאות שנים עשר שקלים בחודש. אם המשכורת שלך מתחת לזה, כל ההפקדה שלך בתוך גבולות ההטבה, ואין לך על מה לדאוג בעניין הזה.

השעון, שש שנים, שלוש שנים, ומתי הוא מתחיל

הכללים עצמם פשוטים, ושווה לדעת אותם במדויק,

שש שנים מההפקדה הראשונה, משיכה מלאה של הקֶרן והרווחים, בפטור ממס, לכל מטרה ובכל גיל. לא צריך להצדיק כלום.

שלוש שנים, משיכה בפטור, אבל רק למטרת השתלמות מקצועית. או, אם הגעת לגיל פרישה, לכל מטרה.

הוותק נספר מסוף החודש שבו בוצעה ההפקדה הראשונה, לא מיום החתימה על החוזה ולא מתחילת העבודה.

שים לב עד כמה השורה הראשונה חריגה. אחרי שש שנים זה כסף נזיל, פטור ממס, בלי תנאי ובלי גיל. אין בישראל מוצר חיסכון נוסף שמשלב את שלושת הדברים האלה.

וכאן נכנס הניואנס שרוב האנשים מפספסים, אחרי שש שנים המשיכה היא אפשרות, לא חובה. הקֶרן ממשיכה לרוץ. כלומר מרגע שהשעון בשל, ההחלטה לא למשוך היא בעצמה החלטה שאתה מקבל, במקום מצב שבו הכסף פשוט נעול.

מה באמת קורה כשמושכים לפני הזמן

אם מושכים לפני שהוותק הבשיל, המשיכה חייבת במס לפי מדרגת המס האישית שלך. שווה להבין על מה בְדיוק, המס חל על הפקדות המעסיק ועל הרווחים. הפקדות העובד, השתיים נקודה חמש אחוז שכבר מוסו כשָכר בזמן אמת, לא ממוסות פעם שנייה.

עד כאן זה מה שרוב האנשים מצפים לו. הנה החֵלק שהם לא מצפים לו, וזה העיקר של הפרק,

אם אתה ממשיך להפקיד אחרי המשיכה, השעון מתחיל מחדש, שש שנים מההתחלה.

כלומר שבירת הקֶרן לא עולה לך רק במס על הסכום שמשכת. היא מוחקת את הוותק שצברת ומחזירה את כל ההפקדות העתידיות שלך לנקודת ההתחלה. מי שמשך בשנה החמישית לא, הפסיד שנה. הוא הפסיד חמש, והוא צריך להתחיל לספור שוב.

וזה בְדיוק מה שקורה בגילאי העֶשְׂרים. הקֶרן היא הכסף הכי נגיש שיש לאדם צעיר, לא נעולה עד גיל שִישים ושבעה כמו הפנסיה, יושבת שם, ומגיעה בְדיוק בעיתוי שבו צריך כסף לטיול, לתואר, למכונית, לחתונה. היא לא נשברת מחוסר משמעת. היא נשברת כּי היא היחידה שאפשר לשבור.

אנחנו לא אומרים לך למשוך או לא למשוך, זה תלוי במה שקורה בחיים שלך, ואין לנו מושג מה קורה בחיים שלך. אנחנו כן אומרים שהמחיר האמיתי של המשיכה כולל רכיב שלא מופיע בשום מקום בטופס המשיכה, איפוס הוותק.

כמה קרנות יש לך, ולמה לכל אחת שעון משלה

הוותק נספר מההפקדה הראשונה, לאותה קֶרן. וכאן נובע דבר שמפתיע אנשים בשנות העֶשְׂרים שלהם, שהם ממילא מחליפים עבודות, כל מעסיק חדש יכול לפתוח לך קֶרן חדשה, וכל קֶרן כזאת מתחילה לספור מאפס.

התוצאה היא מצב שכיח למדי, אדם בן עֶשְׂרים ושבעה שיש לו שלוש קרנות השתלמות משלוש עבודות, אחת מהן כבר בשלה או קרובה לזה, והוא לא יודע את זה, כּי הוא חושב על, קֶרן ההשתלמות שלי, ביחיד, ומתכוון לזו שבעבודה הנוכחית.

ומה קורה לקֶרן שהפסקת להפקיד אליה כשעזבת את העבודה? היא לא נעלמת. היא ממשיכה להתקיים, ממשיכה להיות מושקעת, ממשיכה לגבות דמי ניהול, והזמן ממשיך לעבור. ותק נמדד בזמן שחלף מההפקדה הראשונה, לא במספר ההפקדות. קֶרן שקטה מלפני חמש שנים היא לא קֶרן מתה, היא קֶרן שנשאר לה עוד שנה.

אותו מנגנון, אופק אחר

בפרק שבעה ראינו שדמי ניהול מהצבירה הם הרוצח השקט, כּי הם נִגבּים על יִתרה שתופחת לאורך עשרות שנים. כאן שווה לעצור, כּי בקֶרן השתלמות התמונה מתהפכת, ומאותו הגיון בְדיוק.

ניקח את אותה שיטת חישוב, על אלף שקלים בחודש ובהנחת תשואה של חמישה אחוז, שוב, הנחה, לא תחזית. על פני שש שנים, פער של אפס נקודה ארבע נקודות אחוז בדמי הניהול מהצבירה, אפס נקודה שתיים אחוז מול אפס נקודה שש אחוז, עולה כתשע מאות שבעים ושישה שקלים, בעוד דמי הפקדה של שניים אחוז עולים כאלף שש מאות שִישים שקלים. על פני ארבעים שנה, אותם אפס נקודה ארבע נקודות אחוז בצבירה עולים כמאה שלושים ושניים שקלים אלף, ואילו דמי ההפקדה של שניים אחוז עולים כעֶשְׂרים ושמונה שקלים אלף.

אותם שני אחוזים בְדיוק. הפוך לגמרי. הצבירה מנצחת בטווח ארוך, ההפקדה מנצחת בטווח קצר, כּי דמי ההפקדה גובים מיד ודמי הצבירה צריכים זמן כְּדי להתעצם. אם קֶרן ההשתלמות שלך היא הכסף שאתה חושב עליו לשש שנים, הרי שהשורה שכדאי להסתכל עליה בדוח היא דווקא זו שבפנסיה הייתה פחות חשובה.

עצמאים, שתי תקרות, ורוב האנשים מכירים רק אחת

לעצמאי הקֶרן עובדת אחרת לגמרי, ויש כאן פרט שקל לפספס. שני מספרים נפרדים, נכון לאלפַּיים עֶשְׂרים ושש,

תקרת הניכוי, הפקדה של עד ארבע נקודה חמש אחוז מההכנסה החייבת, עד תקרת הכנסה של מאתיים תשעים ושלושה אלף שלוש מאות תשעים ושבעה שקלים, כלומר הפקדה מקסימלית לניכוי של שלושה עשר אלף מאתיים שלושה שקלים בשנה. הסכום הזה מקטין את ההכנסה החייבת שלך במס.

תקרת הפטור ממס רִווחי הון, גבוהה יותר, עד הפקדה של עֶשְׂרים אלף חמש מאות שִישים ושישה שקלים בשנה.

ההפרש בין השניים הוא שבעת אלפים שלוש מאות שִישים ושלושה שקלים, וזו הרצועה שאף אחד לא מדבר עליה, הפקדה בטווח הזה לא מזכה בניכוי במס הכנסה, אבל כן מקבלת פטור מלא על הרֶווח. שתי הטבות שונות, שני מספרים שונים, ורוב האנשים מכירים רק את המספר הראשון ועוצרים שם.

עוד הבדל מבני, עצמאי לא כפוף למחזור החודשי של תלוש, ולכן יכול להפקיד את הסכום השנתי בפעימה אחת או בכמה, איך שמתאים לו.

המוצר הכי פשוט שיש לך, וזו סיבה טובה לבדוק אותו

בפרק הקודם ראינו שבתוך דמי הניהול של הפנסיה מגולמים גם כיסויים ביטוחיים, אובדן כושר עבודה ושארים. בקֶרן השתלמות זה לא המצב, אין בה רכיבי ביטוח מגולמים. יש בה רק דמי ניהול, וזה עושה אותה את המוצר הפיננסי הכי קל להשוואה שיש לרוב האנשים.

וזה בְדיוק למה שווה להסתכל עליה. אין כאן, אבל הכיסוי שלי טוב יותר, ואין כאן מבנה מסובך להתגונן מאחוריו. יש מספר אחד להשוות, ואותו מנגנון בְדיוק מהפרק הקודם פועל עליו, דמי ניהול מהצבירה נִגבּים כל שנה על כל היִתרה, וגדלים ככל שהקֶרן גדלה.

ההבדל מהפנסיה הוא בעיתוי. פנסיה מגיעה לשיאה בגיל שִישים ושבעה, ואת דמי הצבירה הכבדים תשלם בעוד ארבעים שנה. קֶרן השתלמות מגיעה לנזילות בעוד שש שנים, כלומר ההשלכות של דמי הניהול כאן מגיעות בזמן שאתה עדיין צעיר מספיק כְּדי לראות אותן.

שאלות לפני שאתה סוגר

מהזיכרון, בלי לדפדף אחורה.

מה בְדיוק פטור בקֶרן השתלמות, ומה השיעור שהיית משלם על אותו רֶווח בהשקעה רגילה?

מהו היחס בין הפקדת המעסיק להפקדת העובד, ולמה הוא מעניין עוד לפני שדיברנו על תשואה?

מאיזה רגע בְדיוק מתחיל להיספר הוותק, מיום החתימה, מתחילת העבודה, או ממשהו אחר?

למה משיכה בשנה החמישית עולה יותר מהמס על סכום המשיכה? נסח את המנגנון.

לעצמאי יש שתי תקרות שונות. מה כל אחת מהן נותנת, ומה נמצא ברצועה שביניהן?

גשר לפרק שבעה, למה קֶרן השתלמות קלה יותר להשוואה מפנסיה, ומה זה אומר על מה שכדאי לבדוק בה?

תריץ את השאלות שוב בעוד שלושה ימים. ואם עברו כמה שבועות מאז פרק ארבעה, תנסה לשלוף גם את שווי נקודת הזיכוי ואת מדרגות המס, בלי לפתוח. שליפה אחרי שכחה חלקית היא זו שמקבעת.

תעשה את זה

תבדוק בתלוש אם יש לך בכלל קֶרן השתלמות, חפש שורה בשם, קֶרן השתלמות, בצד ההפקדות. אם אין, זה מידע בפני עצמו.

תמצא את תאריך ההפקדה הראשונה, בדוח השנתי או במסלקה הפנסיונית, ותכתוב ביומן את החודש שבו הקֶרן הופכת נזילה, סוף אותו חודש ועוד שש שנים.

תוודא שהיחס בתלוש הוא באמת שבע נקודה חמש אחוז מעסיק מול שתיים נקודה חמש אחוז עובד. אם הוא נמוך יותר, זה שווה שאלה למחלקת השָכר.

תמצא בדוח השנתי את דמי הניהול מהצבירה של הקֶרן ותשווה אותם לדמי הניהול של הפנסיה שלך. שני המספרים, זה לצד זה, על דף אחד.

אם יש לך קֶרן ישנה ממקום עבודה קודם, תבדוק במסלקה אם היא עדיין קיימת ומה הוותק שלה. קֶרן שקטה עם ותק בשל היא לא אותו דבר כמו קֶרן חדשה.

אם אתה עצמאי, תבדוק כמה הפקדת השנה, ואיפה זה נופל ביחס לשתי התקרות, שלושה עשר אלף מאתיים שלושה שקלים ועֶשְׂרים אלף חמש מאות שִישים ושישה שקלים.

חֵלק שלישי. הכסף שתצמיח.

פרק תשיעי. איך השוק באמת עובד.

לפני שתמשיך, נחֵש בלי לדפדף הלאה, שני גופים פיננסיים שונים, שניהם מצהירים שהם, עוקבים אחרי מדד האס אנד פי חמש מאות, מה ההסתברות שהתשואה השנתית שלהם זהה? וקֶרן מחקה, מול, תעודת סל, זה אותו מוצר בשם אחר, או שני דברים שונים? התשובות לשתי השאלות האלה הן בְדיוק למה הפרק הזה קיים.

תעודת סל מתה באלפַּיים שמונה עשרה. כמעט אף אחד לא שם לב

עד אלפַּיים שמונה עשרה המוצר הפופולרי לעקוב אחרי מדד בבורסה הישראלית נקרא תעודת סל, נייר עֵרך מגובה מנפיק, כלומר הבטחה של הבנק או בית ההשקעות שהנפיק אותה, לא אחזקה ישירה בנכסים. מאז הרפורמה הרגולטורית של אלפַּיים שמונה עשרה המוצר הזה הוחלף בהדרגה בשני מוצרים אחרים, קֶרן סל, אי טי אף, שנסחרת חי בבורסה כמו מניה, וקֶרן מחקה, קֶרן נאמנות שמתומחרת פעם ביום לפי שווי נכסי נטו, בְדיוק כמו כל קֶרן נאמנות אחרת. שתיהן מחזיקות בפועל בנכסים, לא בהבטחת מנפיק.

המשמעות המעשית, הסיכון שהיה צריך לבדוק פעם, האם המנפיק של תעודת הסל יעמוד בהתחייבות, כבר לא רלוונטי. הסיכון שצריך לבדוק היום הוא סטיית מעקב, עד כמה הקֶרן בפועל מתנהגת כמו המדד שהיא אמורה לחקות. זה לא רק שינוי מינוח. זה שינוי של השאלה שצריך לשאול לפני שסומכים על, עוקב מדד.

אותו מדד, אותה שנה, תשואה שונה

יוטיובר פיננסי ישראלי שמנהל ערוץ בשם מיכה סטוקס פרסם באלפַּיים עֶשְׂרים וחמש סרטון עם מאתיים עֶשְׂרים וארבעה אלף תשע מאות שִישים צפיות שבו הוא אוסף נתונים בזמן אמת ממספר קרנות פנסיה ישראליות שכולן מציעות, מסלול עוקב מדד אס אנד פי חמש מאות, ומראה שהתשואה השנתית שלהן, על אותו מדד בְדיוק, נעה בטווח של חמש נקודה שש אחוז עד שמונה נקודה חמש אחוז. באותה בדיקה על מסלולי אס אנד פי חמש מאות בקרנות השתלמות, הטווח היה ארבע נקודה שתיים אחוז עד חמישה אחוז. חשוב לומר בהגינות, זו תמונת מצב חד פעמית שהיוצר עצמו אסף ביום הצילום מאתרי הקרנות או גמלנט, לא מאגר נתונים שעבר בדיקה עצמאית, אבל העיקרון עצמו נכון ולא תלוי בסרטון הספציפי, כשמדד אחד מניב עשרות מוצרים שונים, הפער בין המוצרים הוא כמעט תמיד דמי ניהול, לא מזל.

אותו מדד, אותה שנה, שני מוסדות, והתשואה יכולה להיות שונה בשתי שלוש נקודות אחוז שלמות. זה לא מזל. זה דמי ניהול.

יוצר הסרטון גם מציין שהרגולציה הישראלית מגדירה שני מונחים משפטיים נפרדים, עוקב מדד, מול, מחכה מדד, וטוען שההבחנה חסרת משמעות מבחינת הצרכן אבל משמשת להצדיק מבנים נגזרים מורכבים יותר ודמי ניהול גבוהים יותר. זו הפרשנות שלו, לא ממצא רגולטורי רשמי, אבל הוא אומר את זה במפורש, ומצטט את החוק, קֶרן לא יכולה להחזיק יותר מעשרה אחוז מנכסיה בניירות עֵרך בודד, מה שמונע ממנה לקנות פשוט את מדד היעד ישירות ודוחף למבנים עוקפים., אס אנד פי חמש מאות זה אופרציה מורכבת? זה לא, זה אופרציה יחסית פשוטה. למה עושים אותה מורכבת? כּי צריך לשלם קומישן לסוכנים.

דמי ניהול, מאפס כמעט עד יקר, על אותו סוג נכס

בדיקה של רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון מאלפַּיים עֶשְׂרים וארבע, דווחה פברואר אלפַּיים עֶשְׂרים וחמש, מצאה שדמי הניהול הממוצעים על קרנות סל, אי טי אף, בישראל עומדים על כאפס נקודה חמש אחוז, ועל קרנות מחקה, רגילות, כאפס נקודה אחת אחוז, פער של פי חמישה על מוצרים שאמורים לעשות בְדיוק אותו דבר. קיימים גם מוצרים כמעט חסרי עלות בפועל, אבל דמי הניהול על נייר עֵרך ספציפי משתנים ומתעדכנים, כל בדיקה אמיתית חייבת להיעשות מול הגיליון העדכני, לא מול מספר שנקרא בספר.

בנק מול ברוקר, אותו נכס, מחיר אחר לגמרי

לפי רגולציית בנק ישראל, בנקים אסורים בחיוב דמי ניהול או משמורת ועמלות קנייה מכירה על קרנות כספיות, אבל האיסור הזה לא חל על מסחר במניות, קרנות סל וקרנות מחקה, ושם הבנקים קובעים תעריף משלהם. המשמעות, קניית קֶרן מחקה דרך הבנק בדרך כלל מוסיפה את דמי המשמורת או ניהול החשבון של הבנק מעל דמי הניהול של הקֶרן עצמה, שכבה כפולה שקונה זהה דרך בית השקעות עצמאי לא משלמת בכלל.

המספר המאומת, דמי משמורת בבית השקעות עצמאי נעים סביב תעריף קבוע של כחמישה עשר שקלים לחודש, כמאה שמונים שקלים בשנה, בלי קשר לגודל התיק, לעומת דמי משמורת בנקאיים שמבוטאים כאחוז מהיִתרה, סדר גודל של אפס נקודה שש אחוז אפס נקודה שמונה אחוז בשנה. שימו לב למבנה, קבוע מול אחוז. ככל שהתיק גדל, הפער בין השניים גדל אתו, לא נשאר קבוע.

לגבי עמלת קנייה מכירה עצמה, אצל ברוקר עצמאי סדר הגודל המדווח הוא כאפס נקודה אפס שבע אחוז מגובה העסקה עם מינימום של כמה שקלים, וזה סביר ומאומת חלקית. הנתון המקביל לבנקים דורש זהירות, המקור המקורי שנבדק ציין כאפס נקודה אחת חמש אחוז לעסקה, אבל תעריפוני בנקים בפועל, למשל בנק הפועלים, מציגים טווח גבוה משמעותית, סדר גודל של אפס נקודה שש אחוז אפס נקודה שבע חמש אחוז עם מינימום עֶשְׂרים שקלים עד עֶשְׂרים ושבעה לעסקה. כלומר, אם אתה בודק כמה עולה לך לסחור, אל תסתפק במספר עגול משום מקור, תפתח את התעריפון של הגוף שבו יש לך בפועל חשבון.

הפער הזה, כשהוא מצטבר לאורך עשרות שנים, לא נשאר עניין של שקלים בודדים. לפי חישוב מסחרי אחד, לא מאומת עצמאית, לייזי אינווסטור, פער של אפס נקודה שתיים נקודת אחוז בלבד בדמי ניהול שנתיים, על פני עשרות שנות הפקדה, יכול להצטבר למאות אלפי שקלים. זו לא תחזית תשואה, זו אריתמטיקה של הפרש קבוע שמצטבר, בלי קשר לאיך השוק יתנהג.

גמל להשקעה, הכלי הפחות מוכר, בגלל שם משעמם

גמל להשקעה הוא מוצר חיסכון השקעה עם תקרת הפקדה שנתית, נכון לאלפַּיים עֶשְׂרים ושש, שמונים ושלושה אלף שש מאות ארבעים ואחד שקלים. זה לא מוצר נישתי, היקף הנכסים המנוהלים במגזר עמד על כשבעים ושמונה שקלים מיליארד באלפַּיים עֶשְׂרים וחמש. הכסף מופקד כבר אחרי מס, בלי ניכוי במקור, גדל בלי מס שוטף, ובתנאי מסוים אחד, יכול לצאת פטור לגמרי ממס רֶווח הון.

התנאי הזה הוא בְדיוק המקום שרוב האנשים טועים, הפטור המלא ממס רִווחי ההון, עֶשְׂרים וחמישה אחוז, חל רק אם מושכים את הכסף כקצבה חודשית החל מגיל שִישים ומעלה. משיכה חד פעמית, גם אחרי גיל שִישים, גם אחרי שנים ארוכות, משלמת את מס רִווחי ההון הרגיל, בְדיוק כמו כל חשבון השקעות אחר. הפטור לא תלוי בגיל בלבד, הוא תלוי בצורת המשיכה.

ומכיוון שהמונח, איי אר איי, חשבון פרישה אמריקאי, עולה לפעמים בשיחות על השקעות בישראל, כדאי לדייק, אין בישראל מוצר שנקרא ככה. יוצר הסרטון שהוזכר קודם מציין את זה במפורש, אין פה איי אר איי, ולכן אני לא חושב שזה הפתרון. גמל להשקעה מתפקד בכמה מובנים דומה לאיי אר איי מסוג רות, הפקדה בכסף שכבר שולם עליו מס, גידול נטול מס, ותנאי פטור בסוף, אבל זה לא תרגום ישיר, וכל מי שמחפש, איי אר איי ישראלי, בגוגל ומוצא גמל להשקעה צריך לדעת שהוא לא מקבל בְדיוק את אותו מוצר.

מזומן בלי לרדוף אחרי ריבית, מלווה קצר מועד, פיקדון קצר מועד, קֶרן כספית

לא כל, שוק ההון, הוא מניות. יש קטגוריה שלמה של מכשירים קצרי טווח שקיימת בְדיוק בשביל כסף שלא רוצים להשקיע לטווח ארוך אבל גם לא רוצים שישכב בעובֵר ושב בלי לעשות כלום. פיקדון קצר מועד, פיקדון קצר מועד, הוא מוצר בנקאי, פיקדון בנק רגיל. מלווה קצר מועד, מלווה קצר מועד, הוא נייר עֵרך שמנפיק בנק ישראל עצמו ונסחר בבורסה, לא מוצר בנקאי, וההבדל המעשי החשוב הוא שהתשואה הסופית של מלווה קצר מועד ידועה מראש ברגע הקנייה, בעוד שהתשואה של קֶרן כספית, מוצר שלישי, שמחזיק במכשירים דמויי מלווה קצר מועד ומתומחר לפי שווי נכסי נטו יומי, צפה ומשתנה.

לפי אותה רגולציה שמונעת מבנקים לגבות עמלות על קרנות כספיות, שהוזכרה למעלה, התשואה על קֶרן כספית עוקבת מקרוב אחרי ריבית בנק ישראל. הריבית הזו היא בְדיוק הדוגמה הקלאסית למספר שמתיישן, שהספר הזה מתעד בנספח ב, היא ירדה שלוש פעמים במהלך אלפַּיים עֶשְׂרים ושש ועמדה על שלוש נקודה חמש אחוז נכון להחלטת יולי אלפַּיים עֶשְׂרים ושש. כל מקור, כולל הפרק הזה, שמצטט, תשואה נוכחית, על מלווה קצר מועד או פיקדון קצר מועד או קֶרן כספית בלי תאריך מדויק, כדאי לחשוד בו. הבדיקה היחידה שאמינה היא באתר בנק ישראל בזמן אמת.

שלוש בדיקות שאתה יכול לעשות היום

שלושת הדברים שהפרק הזה בעצם אמר, המונח, עוקב מדד, לא מבטיח תשואה זהה בין מוצרים. דמי ניהול על אותו סוג נכס יכולים להיות שונים פי חמישה. וקנייה דרך הבנק לעומת בית השקעות עצמאי היא לא רק שאלה של נוחות, היא שאלה של שכבת עמלות שלמה שאפשר בכלל להימנע ממנה. שלושתם נבדקים באותו מקום, המסמכים שכבר יש לך.

שאלות אחזור, לפני שאתה ממשיך

השלם, עד אלפַּיים שמונה עשרה המוצר הנפוץ נקרא מה, ומאז הוחלף במה, נסחרת חי, וב מה, מתומחרת פעם ביום. מה ההבדל המהותי בסיכון בין הדור הישן לחדש?

למה שני מוצרים שעוקבים אחרי אותו מדד, יכולים להניב תשואה שונה באותה שנה בְדיוק? מה המשתנה שמסביר את רוב הפער?

גשר, חשוב על מוצר אחר שאתה כבר משלם עליו דמי ניהול או מנוי, ביטוח, כרטיס אשראי, אפליקציה, האם אי פעם בדקת בפועל מה שיעור העמלה שם? מה ההבדל בין, לדעת שיש עמלה, לבין, לבדוק את המספר בעצמך,?

למה דמי משמורת, קבועים, בברוקר עצמאי הופכים למשתלמים יותר ככל שהתיק גדול, בעוד דמי משמורת, באחוז, בבנק לא?

השלם, מלווה קצר מועד הוא נייר שמנפיק מה, ותשואתו מה מראש, קֶרן כספית מתומחרת יומית ותשואתה מה.

תחזור לארבע השאלות האלה בעוד כמה ימים, בלי לפתוח את הפרק מחדש, זה מה שבאמת קובע אם המידע נשאר.

תעשה את זה

פתח את דף החשבון האחרון שלך, בנק או בית השקעות, ומצא בעצמך, האם יש שם עמלת משמורת או ניהול חשבון על ניירות עֵרך, ומה גובהה בפועל.

אם יש לך כבר קֶרן מחקה או סל כלשהי, חפש את הנייר במסלקה האלקטרונית או באתר הבורסה ובדוק מה דמי הניהול המדווחים שלה, לא לפי זיכרון.

בדוק אם יש לך, או שאתה זכאי לפתוח, חשבון גמל להשקעה, ומה סכום ההפקדה שכבר נכנס אליו השנה מול התקרה של שמונים ושלושה אלף שש מאות ארבעים ואחד שקלים, אלפַּיים עֶשְׂרים ושש.

פתח את התעריפון הרשמי, לא סיכום כתבה, של הבנק או הברוקר שלך בסעיף עמלות מסחר בניירות עֵרך, וקרא אותו עד הסוף פעם אחת.

אם יש לך חשבון גמל להשקעה, בדוק בתנאים שלו מה קורה במשיכה חד פעמית מול קצבה מגיל שִישים, לפני שאתה מניח שאתה, פטור ממס, סתם כּי עברת גיל מסוים.

פרק עשירי. המס על הרֶווח.

נחֵש לפני שתמשיך, קנית מניה שעלתה עשרה אחוז במחיר. באותה תקופה בְדיוק, האינפלציה הייתה ארבעה אחוז. על כמה אחוז מהרֶווח שלך באמת תשלם מס, על העשרה אחוז, או על משהו קטן יותר? ושאלה שנייה, כשברוקר אמריקאי מנכה מס במקור מדיבידנד למשקיע ישראלי בודד עם טופס תקין, כמה זה, חמישה עשר אחוז? עֶשְׂרים וחמישה אחוז? שלושים אחוז? רוב האנשים עונים לא נכון על לפחות אחת מהשתיים, ושתיהן שוות כסף אמיתי, לא כמס תיאורטי, אלא כשורה בדוח שאתה בעצמך תקבל אחרי המכירה הראשונה שלך.

עֶשְׂרים וחמישה אחוז על הרֶווח הריאלי, לא על מה שרשום בדוח

מס רִווחי הון על מניות, קרנות סל, קרנות מחקה ואגרות חוב צמודות מדד עומד על עֶשְׂרים וחמישה אחוז, ובתנאי אחד קריטי, הוא מוטל על הרֶווח הריאלי, לא הנומינלי. כלומר, חֵלק מהרֶווח שמקורו באינפלציה, עליית מדד המחירים לצרכן לאורך תקופת ההחזקה, לא נחשב, רֶווח, מבחינת רשות המסים בכלל, ולא ממוסה.

בואו נעשה חשבון פשוט להמחשה בלבד, לא תחזית ולא המלצה, קנית נכס בעשרת אלפים שקלים ומכרת אותו בשנים עשר אלף שקלים, רֶווח נומינלי של אלפַּיים שקלים, כלומר עֶשְׂרים אחוז. אם מדד המחירים עלה בחמישה אחוז באותה תקופה, חֵלק מהאלפַּיים שקלים האלה הוא בעצם, אותו כסף, ששווה פחות בגלל האינפלציה, והחֵלק הזה יורד מהבסיס החייב במס לפני שמחשבים את העֶשְׂרים וחמישה אחוז. זה לא הנחה או הטבה שצריך לבקש. זה איך שהמס מחושב מלכתחילה.

הפער הזה שקוף לגמרי, הוא לא מופיע בתעודת המניה ולא בכותרת של אף כתבה. הוא רק בשורה של הדוח השנתי שרוב האנשים לא פותחים.

יש כאן אנלוגיה שכבר מוכרת לך אולי מכיוון אחר לגמרי, שְכר דירה. חוזי שכירות רבים מנוסחים כהצמדה למדד, שְכר הדירה עולה אם המדד עולה. רוב השוכרים לא שמים לב שברוב החוזים ההצמדה חד כיוונית, אם המדד יורד, שְכר הדירה לא יורד מתחת לסכום המקורי. זו דוגמה טובה לכמה שהמילה, מדד, יכולה לשנות משמעות בהתאם לניסוח המדויק, בְדיוק כמו שהמילה, ריאלי, משנה משמעות במס רִווחי הון. בשני המקרים, ההבדל בין, נראה כמו אותו דבר, לאותו דבר בפועל, הוא בפרטים הקטנים של איך המנגנון מוגדר.

החריג שהופך, ריאלי תמיד עדיף, ללא נכון

יש מקום אחד שהכלל הפוך, אגרות חוב שקליות לא צמודות מדד, כולל מלווה קצר מועד, מלווה קצר מועד, נייר שמנפיק בנק ישראל, ממוסות בחמישה עשר אחוז נומינלי, לא עֶשְׂרים וחמישה אחוז ריאלי. המשמעות, בתקופות אינפלציה נמוכה, כשאין הרבה, אינפלציה לנטרל, מכשיר עם חמישה עשר אחוז נומינלי יכול לצאת עם נטל מס דומה או אפילו נמוך יותר ממכשיר עם עֶשְׂרים וחמישה אחוז ריאלי, למרות שהאינטואיציה הראשונה אומרת, ריאלי זה תמיד עדיף כּי מנכים אינפלציה. זה לא נכון באופן גורף. זה תלוי בכמה אינפלציה בפועל הייתה בתקופת ההחזקה.

המס לא נגבה עד שאתה מוכר, וזו הלוואה, לא מתנה

יש נקודה נוספת במנגנון המס שכדאי להבין, גם בלי לקבל שום המלצה על מתי למכור, מס רִווחי הון נוצר רק ברגע מכירה בפועל, לא בכל רגע שהנכס עולה בשווי. כל עוד לא מכרת, אין אירוע מס, גם אם הרֶווח, על הנייר, גדול. בראיון עם תמיר מנדובסקי, מחבר, השקעות לעצלנים, המנגנון הזה מתואר כך, מכירת מניה מרוויחה מפעילה אירוע מס של עֶשְׂרים וחמישה אחוז מיידית, החזקה דוחה את אירוע המס הזה, וזה מתואר, כמו הלוואה ללא ריבית מהמדינה. שני, כוחות העל, שהוא מזהה בהשקעה פסיבית לטווח ארוך הם בְדיוק שני הדברים שהפרק הזה עוסק בהם, ריבית דריבית ודחיית מס.

כשקונים מניה אמריקאית, טופס אחד קטן שמזיז אחוזים שלמים

עד כה דיברנו על מניות או קרנות שנסחרות ונשמרות דרך גורם ישראלי, שם המס נגבה במקור אוטומטית, ואתה כמעט לא צריך לחשוב על זה. ברגע שאתה פותח חשבון אצל ברוקר זר וקונה ישירות מניה אמריקאית שמחלקת דיבידנד, נכנס לתמונה מנגנון אחר לגמרי, טופס בשם דאבליו שמונה בן, הצהרה שאתה תושב זר, לא אמריקאי, שמבקש להשתמש באמנת המס בין ישראל לארצות הברית כְּדי לא להיות ממוסה לפי ברירת המחדל האמריקאית המלאה. בלי הטופס הזה, או עם טופס שגוי, רשות המס האמריקאית פשוט מנכה את השיעור הגבוה ביותר האפשרי.

לפי סעיף שתים עשרה לאמנה, שיעור הניכוי במקור על דיבידנד למשקיע ישראלי יחיד עם טופס תקין הוא עֶשְׂרים וחמישה אחוז, לא חמישה עשר אחוז, טעות נפוצה, כּי במדינות אחרות זה אכן חמישה עשר אחוז, ולא שלושים אחוז. שיעור שתים עשרה נקודה חמש אחוז חל רק על בעלי מניות תאגידיים עם החזקה של עשרה אחוז ומעלה, לא על משקיע פרטי. שלושים אחוז הוא שיעור ברירת המחדל האמריקאי, מה שקורה אוטומטית אם הדאבליו שמונה בן לא תקין או לא קיים.

איסלנד וישראל, אותיות שנראות דומות במקלדת

הנה סיפור אמיתי, מתועד בפורום ישראלי, ששווה לספר בפירוט כּי הוא בְדיוק הלא רואים, של הפרק הזה, משקיע ישראלי עם הכנסת דיבידנד של אלף חמש מאות שלושה עשר דולר גילה שנוכו לו ארבע מאות חמישים וארבעה דולר, שלושים אחוז, במקום שלוש מאות שבעים ושמונה דולר הצפויים, עֶשְׂרים וחמישה אחוז. כשהוא חקר למה, התברר שבטופס הדאבליו שמונה בן שלו, בשדה מדינת התושבות, הופיע קוד המדינה של איסלנד במקום קוד המדינה של ישראל. לאיסלנד אין אמנת מס עם ארצות הברית, אז מערכת הברוקר פשוט חזרה לברירת המחדל של שלושים אחוז. המשקיע גילה את זה רק כּי בדק את דוח הדיבידנדים שלו שורה שורה, שום דבר לא סימן לו את הטעות באדום.

האותיות אס ואל נראות דומות על המקלדת. ההבדל ביניהן היה שבעים ושישה דולר שאף מערכת לא סימנה לו באדום.

חשוב לציין את הגבולות של הסיפור הזה בהגינות, זה מקרה אחד מתועד בפורום, לא מדגם או נתון סטטיסטי על כמה אנשים זה קורה להם, ואין תאריך מדויק לאירוע עצמו בתוך הדיון שתועד. אבל המנגנון עצמו אמיתי לגמרי, וקל לבדוק על עצמך תוך שתי דקות, בלי צורך לחכות שמישהו יגלה את זה בשבילך.

למה זה בכלל נוגע אליך

הפרק הקודם הראה שברוקר עצמאי יכול לחסוך פערי עמלות משמעותיים לעומת בנק. חֵלק מהדרך המעשית להשיג את זה, בפרט למי שרוצה לקנות מניות וקרנות אמריקאיות ישירות ולא רק דרך המוצר הישראלי המקביל, היא לפתוח חשבון אצל ברוקר זר, ואינטראקטיב ברוקרס הוא אחד השמות הנפוצים שעולים בהקשר הזה. וזה בְדיוק המקום שבו דאבליו שמונה בן הופך רלוונטי, לא רק למי שכבר, משקיע מקצועי, אלא לכל אחד שפותח חשבון כזה כְּדי לגשת ישירות לשוק האמריקאי במחיר נמוך יותר.

שני סוגי, אינטראקטיב ברוקרס, וההבדל בחובת הדיווח

יש הבדל מבני נוסף שכדאי להכיר לפני שפותחים חשבון בברוקר זר, אינטראקטיב ברוקרס ישראל, הישות המפוקחת מקומית, מנכה מס במקור בְדיוק כמו בנק או ברוקר ישראלי. לעומת זאת, אינטראקטיב ברוקרס גלובל, הישות הבינלאומית שהרבה ישראלים בפועל פותחים בה חשבון, לא מנכה מס ישראלי אוטומטית, מה שאומר שהמשקיע נושא בעצמו בחובת דיווח ותשלום עצמאית מול רשות המסים הישראלית, בדרך כלל דרך דוח רִווחי הון שנתי, טופס אלף שלוש מאות אחד, חובה שבעל חשבון בנק פשוט אף פעם לא צריך לחשוב עליה.

ההבדל הזה קל לפספס בזמן פתיחת החשבון, כּי שני הסוגים נראים דומים בממשק ומרגישים, אותו ברוקר, מנקודת המבט של הלקוח. אבל מבחינת רשות המסים הישראלית, מי שמחזיק בסוג הגלובלי לא יכול פשוט לצפות שהמס, כבר טופל, הדיווח והתשלום הם באחריותו, מדי שנה, גם אם שום דבר לא נראה שונה במסך שהוא רואה.

מה בעצם השתנה עכשיו שאתה יודע את זה

שלושה דברים בפרק הזה, ואף אחד מהם לא דורש ממך לקנות או למכור שום דבר, המס על מניות ישראליות מחושב על הרֶווח הריאלי, לא הנומינלי, אז מה שרשום בדוח, לפני מס, לא שווה בְדיוק מה שאתה חושב. יש חריג אחד, מלווה קצר מועד או אגרות חוב שקליות, שהופך את הכלל, ריאלי תמיד עדיף, ללא אמין. וכל מי שפותח חשבון אצל ברוקר זר נכנס למגרש חדש לגמרי, עם טופס אחד קטן שיכול לעלות אחוזים שלמים אם ממלאים אותו לא נכון. שלושתם נבדקים באותו מקום, הדוחות שכבר יש לך, לא מה ששמעת מחבר.

שאלות אחזור, לפני שאתה ממשיך

למה מס רִווחי הון על מניה מחושב על הרֶווח הריאלי, ולא הנומינלי, מה בְדיוק המס הזה מנטרל?

השלם, מלווה קצר מועד ואגרות חוב שקליות לא צמודות ממוסות בכמה אחוז נומינלי, ולא בכמה אחוז ריאלי כמו מניות רגילות.

גשר, תאר מצב אחר בחיים שלך, לא השקעות, שבו ההבדל בין, נומינלי, לריאלי, משנה החלטה בפועל, למשל עלייה בשָכר, בשְכר דירה, או בחוב.

למה קוד מדינה שגוי אחד בטופס יכול לשנות ניכוי מס בחמישה נקודות אחוז שלמות, ולמה אף אחד לא מזהיר אותך על זה מראש?

למה תיאור, הלוואה ללא ריבית מהמדינה, מתאים למנגנון של דחיית מס רִווחי הון עד למכירה בפועל?

תחזור לשאלות האלה בעוד כמה ימים בלי לפתוח את הפרק מחדש, ונסה לענות מהזיכרון לפני שאתה בודק.

תעשה את זה

אם יש לך, או אתה שוקל לפתוח, חשבון אצל ברוקר זר, מצא את טופס הדאבליו שמונה בן שלך בהגדרות החשבון ובדוק בעצמך ששדה מדינת התושבות אומר ישראל, לא משהו אחר. זו בדיקה של שתי דקות, לא יותר.

אם קיבלת אי פעם דיבידנד ממניה זרה, פתח את הדוח האחרון ובדוק שורה שורה, כמה אחוז נוכה בפועל, עֶשְׂרים וחמישה אחוז או שלושים אחוז.

בדוק איזה סוג חשבון יש לך אצל הברוקר שלך, מקומי או מפוקח מול גלובלי, ומה זה אומר על חובת הדיווח העצמאית שלך מול רשות המסים.

אם מכרת אי פעם נייר עֵרך ברֶווח, מצא את דוח רִווחי ההון ובדוק אם הרֶווח שדווח הוא ריאלי או נומינלי.

פרק אחד עשר. מי מרוויח ממך.

נחֵש לפני שתמשיך, מתכנן פיננסי, בישראל, האם זה תואר מוסדר עם רישיון, כמו רופא או עורך דין, או שכל אחד יכול פשוט לקרוא לעצמו ככה? וסוכן ביטוח שממליץ לך, בחינם, להעביר את הפנסיה או קופת הגמל שלך למקום אחר, כמה, בעֵרך, הוא מרוויח מזה, אפס, כמה מאות שקלים, אלפי שקלים? הפרק הזה הוא הכי זהיר בספר, במתכוון, כּי כל מספר בו נוגע בבן אדם אמיתי שמנסה לשכנע אותך במשהו.

מתכנן פיננסי, תואר שאף אחד לא צריך לקבל

בישראל, מתכנן פיננסי, ולפעמים, יועץ פנסיוני, בשימוש לא מדויק, הוא לא תואר מקצועי מוגן בחוק, כל אדם יכול להדפיס כרטיס ביקור עם התואר הזה. לעומת זאת, יועץ פנסיוני מורשה, רפורמת בכר, מאז אלפַּיים חמש, ויועץ השקעות מורשה חייבים לעבור בחינות של רשות שוק ההון וביטוח וחיסכון ורשות ניירות עֵרך, ולהשלים התמחות מפוקחת של חצי שנה, רף רגולטורי אמיתי שסוכן ביטוח עצמאי או, מתכנן פיננסי, בשם עצמי לא חייב לעבור בכלל.

המשמעות המעשית, השאלה הראשונה שכדאי לשאול כל אחד שמייעץ לך על כסף היא לא, כמה אתה מנוסה, אלא, איזה רישיון יש לך, ומטעם איזו רשות, שאלה שאפשר גם לבדוק בעצמך, לא רק לקבל תשובה עליה. מי שבאמת מורשה לא יתחמק מהשאלה הזו, ולרוב ישמח לענות עליה במדויק.

ההבדל הזה לא שולי. הליך הרישוי דורש בחינות פורמליות בשני נושאים, רגולציית שוק ההון וביטוח וחיסכון, וניירות עֵרך, ולאחריהן תקופת התמחות מפוקחת של חצי שנה, בזמנה מלווה יועץ מתחיל על ידי גורם מורשה ומדווח לרגולטור. סוכן ביטוח, לעומת זאת, עובֵר הסמכה שונה לגמרי, ממוקדת במכירת מוצרי ביטוח, לא בייעוץ בלתי תלוי. שני התפקידים יכולים להיראות זהים מהצד השני של השולחן, אדם בחליפה, עם מסך, שמסביר לך על, המסלול הכי טוב בשבילך. ההבדל הוא רק ברישיון שמאחורי ההסבר, ובמי משלם לו.

איך, עצה בחינם, בכל זאת מרוויחה כסף

סוכן ביטוח שממליץ לך על מוצר פנסיוני מסוים לא עובד בחינם, הוא מקבל עמלה מהחברה שאליה הוא מוביל אותך, לא ממך ישירות, וזה בְדיוק למה זה לא תמיד מורגש כמו תשלום. לפי חקירת גלובס, מקור עיתונאי בודד, לא מספר רשמי של הרגולטור, ולכן כדאי להתייחס אליו כאומדן ולא כעובדה מדויקת, עמלה חד פעמית של כשישה אחוז שנים עשר אחוז מסך ההפקדות השנתיות שלך בפנסיה, ובנוסף עמלה שוטפת נמוכה יותר מדי שנה.

בצד הגמל, המספר אושר חלקית ממקור שני, עמלת היקף של כששת אלפים שקלים עד שמונת אלפים על כל מיליון שקל שמועבר לחברת ביטוח, לעומת ארבעת אלפים שקלים עד חמשת אלפים באותו סכום אצל בית השקעות, פלוס עמלה שוטפת של כאפס נקודה שתיים חמש אחוז אפס נקודה שלוש אחוז משווי התיק בשנה. יש גם מנגנון, קלוב בק, אם הלקוח מועבר שוב תוך שנה, הסוכן חייב להחזיר את כל עמלת ההיקף, בשנה השנייה, החזר חלקי. זה בְדיוק למה המלצה, להעביר, אותך למוצר אחר בתוך השנתיים הראשונות אחרי מהלך קודם היא נקודה ששווה לשאול עליה שאלה נוספת.

עצה בחינם, זה משפט שנכון רק מהצד שלך. מישהו כן משלם עליה, פשוט לא אתה, ולא במזומן שאתה רואה.

למה המורה לא סוחר בעצמו

קורסי מסחר יומי ופורקס ממוקדים לעיתים בְדיוק באוכלוסייה עם כסף פנוי חדש, חיילים משוחררים עם פיקדון, למשל. הביקורת הציבורית, מתועדת בפורומים ישראליים, לא רק דעת מחבר הפרק, אף אחד לא מרוויח ממסחר יומי או טכני, והצעות פורקס מתוארות כגובלות בהונאה. השאלה הפשוטה שהביקורת הזו מציעה לשאול לפני כל קורס כזה, אם המרצה באמת הרוויח מיליונים מהמסחר עצמו, למה הוא מוכר קורס, ולא ממשיך פשוט לסחור? התשובה, לפי הביקורת הזו, היא שהכסף האמיתי הוא בדמי הקורס ובמרֶווח העמלות של הברוקר, לא במסחר עצמו.

שים לב שהביקורת הזו לא מבחינה בין, מסחר יומי מסוכן, להשקעה לטווח ארוך בטוחה, היא בעצם מצביעה על תמריץ כלכלי פשוט, מי שמלמד מכנית מסחר בכל יום גובה תשלום בכל מקרה, בלי קשר אם התלמידים שלו מרוויחים או מפסידים. זה לא אומר שכל קורס הוא הונאה, אבל זה כן אומר שהתמריץ של המורה לא בהכרח מיושר עם התוצאה שלך, וששאלת, כמה מרוויח המוכר מעצם המכירה, רלוונטית בְדיוק כמו בכל מוצר אחר.

קבוצות, סיגנל, בטלגרם, התבנית הרשמית של רשות ניירות עֵרך

רשות ניירות עֵרך פרסמה אזהרה רשמית לציבור, מאי אלפַּיים עֶשְׂרים וחמש, תחת הכותרת, התחזות והפניה לקבוצות מסרים כגון וואטסאפ וטלגרם. התבנית שהיא מתארת חוזרת על עצמה, עוקבים מתחזים לדמויות מוכרות, אנשי אקדמיה בכירים, גורמים כלכליים ממשלתיים, פרשנים פיננסיים בתקשורת, אנליסטים בכירים בבתי השקעות, ומפנים משקיעים פוטנציאליים לקבוצת וואטסאפ או טלגרם, ושם דוחפים לקנות מניה ספציפית. הקורבנות רואים בהתחלה עלייה אמיתית במחיר, כּי המתחזים, שכבר מחזיקים במניה, מעלים את המחיר בעצמם על ידי גיוס קונים חדשים לקבוצה. ברגע שהמחיר מנופח מספיק, המתחזים מוכרים לתוך העלייה ויוצאים, ומשאירים את חברי הקבוצה עם הקריסה שאחרי. רשות ניירות עֵרך חזרה על אזהרה דומה בעֶשְׂרים בינואר אלפַּיים עֶשְׂרים ושש נגד גורמים לא מורשים ברשתות חברתיות שמבטיחים תשואות מובטחות גבוהות, כלומר זו לא תופעה חד פעמית אלא דפוס אכיפה חוזר ופעיל.

אזהרה נוספת ונפרדת של הרשות מתריעה במפורש נגד העברת כסף לחשבון, מתווך פיננסי, לא מפוקח, ערוץ הונאה שונה מהתחזות הקבוצות, אבל סמוך אליו.

הפיקדון שלך הוא בְדיוק מה שהם מחפשים

יש דפוס הונאה שמכוון ישירות לחיילים משוחררים, פרסום שמבטיח, שחרור מהיר, של הפיקדון האישי. ההבטחה הזו סותרת את התהליך הרשמי עצמו, הפיקדון נגיש רק החל מארבעה עשר יום אחרי השחרור, ורק דרך הערוץ הרשמי. את היקף התופעה, כמה רשתות כאלה פועלות וכמה אנשים מעורבים בהן, לא הצלחנו לאמת מול מקור רשמי, ולכן אין כאן מספר. המנגנון עצמו מספיק, אם מישהו מציע לך, לשחרר, את הפיקדון שלך מהר יותר מהתהליך הרגיל, זה בְדיוק הדגל האדום.

כְּדי שהדגל יהיה ברור, התהליך הרשמי עצמו לא מסובך. הפיקדון נגיש החל מארבעה עשר יום אחרי השחרור, ומיועד לשישה שימושים מוגדרים, לימודים אקדמיים, כולל הכנה לפסיכומטרי, הכשרה מקצועית, פתיחת עסק עצמאי, שיעורי נהיגה, הוצאות חתונה, ורכישת דירה או בית או קרקע לבנייה. כל הבטחה לעוקף, את השלבים האלה, לא מזרזת אותם, אלא עוקפת אותם, היא בהגדרה לא התהליך הרשמי.

לא היפותטי, תיקי אישום אמיתיים

אלה לא תרחישים מומצאים. לפי דיווחים בעיתונות הכלכלית, פרקליטות המדינה הגישה כתב אישום נגד שלושה נאשמים ושתי חברות בגין הונאת קריפטו רחבת היקף, ובתוך אותה פרשה תואר מקרה של משפחה שהעבירה סכום גדול באתריום על הבטחה שהכסף יושקע במטבעות טלגרם, ואיבדה אותו. הסכומים המדויקים שהופיעו באותם דיווחים לא אומתו מול כתב האישום עצמו, ולכן הם לא מודפסים כאן. בנפרד, הוגש כתב אישום נגד מוטי אברג, יל, בעלים לשעבר של קבוצת יעדים, בגין הונאת משקיעים, לפי דיווח בדה מרקר.

ארבעה דגלים אדומים, מתוך מה שכבר קראת

הפרק הזה לא נתן לך רשימת, איך לזהות הונאה, מהאוויר, הוא נתן ארבע תבניות ספציפיות, כל אחת מתועדת בנפרד, מישהו שממליץ לך על מוצר פיננסי בלי לגלות שהוא מקבל עמלה על ההמלצה עצמה. מורה שמוכר קורס במקום להמשיך לעשות את מה שהוא, מלמד. קבוצת מסרים שדוחפת אותך לקנות משהו ספציפי עכשיו, במיוחד אם אתה כבר רואה, רֶווח, מהר. והצעה לשחרור מהיר, של כסף שקשור לתהליך רשמי איטי יותר. ארבעתם חוזרים על אותו עיקרון, מישהו אחר מרוויח מההחלטה שאתה עומד לקבל, ולפעמים הרֶווח שלו תלוי בזה שאתה לא שם לב אליו בכלל.

שאלות אחזור, לפני שאתה ממשיך

למה מנגנון הקלוב בק, החזר עמלה אם הלקוח מועבר שוב תוך שנה, אמור לשנות את התמריץ של סוכן ביטוח, ולמה זה לא תמיד עובד?

השלם, התבנית הרשמית של רשות ניירות עֵרך היא התחזות למה והפניה לקבוצת מה, הקורבנות רואים תחילה מה, ואז המתחזים מה.

גשר, תאר מקרה אחר, לא בהשקעות, שבו קיבלת המלצה ממישהו שהתברר שמקבל עמלה על ההמלצה עצמה, מה היה הסימן שהיה כדאי לשים לב אליו מראש?

למה חייל משוחרר עם פיקדון הוא בְדיוק קהל היעד שרשתות הונאה מחפשות, מה בפיקדון עצמו הופך אותו לפגיע?

תחזור לשאלות האלה בעוד כמה ימים בלי לפתוח את הפרק מחדש.

תעשה את זה

אם מישהו מייעץ לך על פנסיה או גמל, שאל אותו ישירות אם הוא יועץ פנסיוני או יועץ השקעות מורשה או סוכן שמקבל עמלה, ובדוק בעצמך מול מרשם בעלי הרישיון אם אתה לא בטוח. השאלה עצמה כבר מסננת חֵלק מהמקרים.

אם מישהו הציע לאחרונה להעביר לך פנסיה או גמל למקום אחר, תבדוק כמה זמן עבר מאז המעבר הקודם שלך, החשבון של חלון הקלוב בק.

אם אתה חבר בקבוצת, סיגנלים, בטלגרם או וואטסאפ, פתח את אזהרת רשות ניירות עֵרך מול הדפוס שתואר בפרק והשווה בעצמך.

אם אתה חייל או ת משוחרר או ת עם פיקדון, אמת כל הצעת, שחרור מהיר, ישירות מול התהליך הרשמי באתר אגף ההכוונה של משרד הביטחון, ולא מול מי שהציע לך את זה.

חפש בעצמך, רשות ניירות עֵרך אזהרות לציבור, וקרא אזהרה אחת אמיתית עד הסוף, לא סיכום.

פרק שנים עשר. ההרגלים שקובעים יותר מהכל.

נחֵש לפני שתמשיך, על פני חמש עשרה שנה, מתוך עֶשְׂרים ושתיים קטגוריות של קרנות מניות אקטיביות בארצות הברית, בכמה קטגוריות רוב מנהלי הקרנות הצליחו להכות את המדד שהם מתחרים בו? ושאלה שנייה, אולי חשובה יותר, מה משפיע יותר על התשואה שתראה בפועל בחשבון שלך, הבחירה בין קֶרן אחת לקֶרן אחרת, או כמה פעמים בשבוע אתה פותח את האפליקציה ומסתכל? הפרק הזה הוא הפוך משלושת הקודמים, אין בו שום מנגנון חדש ללמוד. הוא כולו על מה שאתה עושה עם מה שכבר למדת.

הראיה נגד בחירת מניות, עם אזהרה שחייבים לומר

ספיבה, אס אנד פי דאו ג, ונס, מפרסם מדי שנה השוואה שיטתית בין קרנות מנוהלות אקטיבית למדדי הייחוס שלהן. בגרסת סוף אלפַּיים עֶשְׂרים וחמש, על פני אופק של חמש עשרה שנה, אף אחת מתוך עֶשְׂרים ושתיים קטגוריות קרנות מניות אמריקאיות לא הצליחה עם רוב מנהלים שהכו את המדד. כשמונים ותשע נקודה חמש אחוז מקרנות המניות הגדולות האקטיביות בארצות הברית פיגרו אחרי מדד האס אנד פי חמש מאות על פני חמש עשרה שנה. ככל שאופק הזמן מתארך, אחוזי התת ביצוע עולים, לא יורדים, כלומר הבעיה לא נעלמת עם סבלנות, היא מחריפה.

ועכשיו האזהרה, ואי אפשר לדלג עליה, זה נתון אמריקאי. לא נמצא מקבילה ישראלית או אירופית לספיבה. המנגנון עצמו, שקשה, סטטיסטית, לרוב מנהלי קרנות להכות מדד לאורך זמן אחרי דמי ניהול, סביר שמתקיים גם בשווקים אחרים, אבל האחוזים המדויקים האלה נמדדו בשוק האמריקאי בלבד, ואי אפשר להעתיק אותם ישירות לקרנות ישראליות בלי מחקר ישראלי נפרד.

למה קשה להכות את השוק, לא רק סטטיסטיקה, גם אריתמטיקה

יש הסבר לוגי פשוט, מעבר לנתוני ספיבה עצמם, לתופעה שקרנות אקטיביות מתקשות להכות את המדד לאורך זמן, כל המשקיעים ביחד, בממוצע ולפני עמלות, הם השוק, אי אפשר שכולם יכו את הממוצע של עצמם. ברגע שמוסיפים דמי ניהול, מסחר ועמלות, קבוצת המנהלים האקטיביים כקבוצה חייבת אריתמטית לפגר אחרי המדד בְדיוק בגובה העמלות שהיא גובה. זו לא תחזית על מנהל ספציפי, זו טענה על הממוצע של כל הקבוצה, וההיגיון שלה לא תלוי בשוק אמריקאי או ישראלי דווקא.

הכנסה חד פעמית מול פריסה לאורך זמן

מחקר ונגארד, פורסם לראשונה אלפַּיים שתים עשרה, אושרר מחדש אלפַּיים עֶשְׂרים ושלוש, בדק שאלה שונה, אם יש לך סכום כסף מוכן להשקעה, עדיף להכניס אותו בבת אחת או לפרוס אותו על פני זמן? הבדיקה, על חלונות מתגלגלים של עשר שנים בארצות הברית, בריטניה ואוסטרליה מאז אלף תשע מאות עֶשְׂרים ושש, מצאה שהכנסה חד פעמית ניצחה פריסה על פני שנים עשר חודשים בכ שני שלישים מהמקרים, בפער ממוצע של אחת נקודה חמש עד שתיים נקודה ארבע נקודות אחוז. היתרון האמיתי של פריסה בזמן מופיע דווקא בתקופות של ירידות שוק ממושכות, למשל, מי שהתחיל לפרוס את ההשקעה שלו בתחילת אלפַּיים שמונה היה מנצח מי שהכניס הכל בבת אחת באותו רגע.

חשוב להיות מדויקים כאן, כּי זה בְדיוק המקום שהספר הזה חייב להישאר בגבול החוקי, המחקר הזה הוא ממצא היסטורי סטטיסטי על מנגנון תזמון כניסה, לא המלצה איך להשקיע סכום ספציפי שיש לך עכשיו. אם יש לך פיקדון או כסף שהצטבר, זו לא הנחיה מה לעשות אתו, זו רק עובדה על איך שוקי ההון בעבר התנהגו בממוצע.

תשואה ממוצעת, היא לא הבטחה

הראיון עם תמיר מנדובסקי, מחבר, השקעות לעצלנים, אחד מספרי הפיננסים הנמכרים ביותר בישראל, פותח דווקא באזהרה מפורשת נגד הפישוט הזה, השקעה במדדים זה טוב, זה עשרה אחוזים בשנה בממוצע, יופי, אני רוצה את זה, וזאת טעות. הנקודה שלו, תשואה ממוצעת היסטורית היא לא הבטחה לעתיד, ומי שלא מכיר את יכולת הסיבולת שלו לירידות עלול להיות מופתע לגמרי כשמגיע דרון של חמישים אחוז. הוא מציין שגם תקופות רב שנתיות של הפסד קרו בעבר, למשל רצף שלוש שנים שליליות בשנות השלושים, ומדגיש, התוחלת היא חיובית לאורך הזמן. זה עובדה היסטורית. זה לא אומר משהו לגבי העתיד.

התוחלת היא חיובית לאורך הזמן. זה עובדה היסטורית. זה לא אומר משהו לגבי העתיד.,

כמה פעמים אתה בודק את הטלפון משנה איך שאתה מרגיש

יש תופעה מוכרת במחקר ההתנהגותי שנקראת שנאת הפסד קצרת ראייה, שמקורה במחקר של בנרצי ותיילר משנות התשעים. המנגנון, ככל שאתה בודק תיק השקעות בתדירות גבוהה יותר, כך גדל הסיכוי שבכל בדיקה בודדת תראה ירידה זמנית, פשוט כּי חלונות זמן קצרים מכילים יותר תנודתיות, רועשת, מחלונות ארוכים. וירידה שרואים משפיעה על ההתנהגות, יותר תצפיות הפסד גורמות ליותר החלטות שנאות סיכון, גם כשההשקעה עצמה לא השתנתה בכלל.

חשוב לומר בגלוי, מקור אחד שנבדק לפרק הזה ציין מספר מדויק לתופעה, ירידה מעֶשְׂרים וחמישה אחוז לשנים עשר אחוז בסיכוי לראות הפסד, כתלות בתדירות בדיקה, אבל בבדיקה עצמאית המספר הזה לא אותר באף מקור ראשוני, וגם הציטוט המקורי שהובא אליו הצביע בטעות על מאמר אקדמי שגוי לגמרי. לכן הפרק הזה מתאר את המנגנון בלי המספר, ולא כּי הוא לא חשוב, אלא כּי, כל מספר שלא אומת לא נכנס לספר, הוא כלל שאין ממנו חריגים.

אם מנקה הנעליים נותן לך טיפ על מניה

מכלול נוסף שקשור להרגלים, לא לידע, כלל אצבע מוכר בעולם ההשקעות, מיוחס באופן לא עקבי במקורות שונים, ולכן מובא כאן כאמרה עממית, לא כציטוט מדויק, אומר שאם מנקה הנעליים שלך נותן לך טיפ למניה, זה סימן שכבר מאוחר מדי, אם מנקה הנעליים שלי, מספר לי על איזשהי מניה, אני יודע שזה הזמן למכור. ההיגיון מאחורי הכלל, ברגע שמניה, בחדשות, ומדברים עליה בכל מקום, המחיר שלה כבר משקף גם את העֵרך וגם את ההתלהבות, לא רק את העֵרך. זו לא עצה על מניה ספציפית, אלא תזכורת להרגל, ככל שמידע נשמע יותר, נגיש וברור לכולם, כך פחות סביר שיש בו יתרון אמיתי.

קֶרן מחקה היא לא ביטוח

סדרת תיעוד של תאגיד השידור הישראלי, כאן, שראיינה אנשים שהגיעו לעצמאות כלכלית מסבירה את המנגנון הבסיסי בפשטות, קניית מניה בודדת היא הימור על גורל חברה אחת, קניית קֶרן מדדית מפזרת את הסיכון הזה על פני מאות חברות בבת אחת. אבל, וזו הנקודה שהמסמך הזה מדגיש בכנות, אם כל השוק יקרוס, וזה קורה, גם תעודות סל קורסות. פיזור מפחית סיכון ספציפי לחברה, הוא לא מבטל סיכון שוק כללי. מגיש הסדרה מציין גם נתון אישי, לא סטטיסטיקה, רק דיווח עצמי, התיק שלו ירד בשלושים וחמישה אחוז בתחילת משבר הקורונה.

הדבר שלא רבים אומרים, הקושי הוא להתמיד, לא להתחיל

נקודה נוספת מאותו ראיון, שקושרת את כל שלושת הגילויים של הפרק ביחד, זה לא להתחיל, זה להתמיד. הבחירה בין קֶרן אחת לקֶרן אחרת, ספיבה, תזמון הכניסה, ונגארד, ותדירות הבדיקה, כל השלושה הם הרגלים, לא ידע. אף אחד מהם לא דורש להיות, חכם יותר, בשוק. שלושתם דורשים לעשות פחות דברים, פחות פעמים.

אותה סדרת תיעוד שהוזכרה למעלה מסכמת את זה, אחרי כמה ריאיונות עם אנשים שהגיעו לעצמאות כלכלית בדרכים שונות מאוד, בנוסחה אחת, צמצום ההוצאות, הגדלת ההכנסות, והשקעה של ההפרש ביניהם לטווח הארוך. שלוש פעולות, לא שלושה סודות. אף אחת מהן לא תלויה בבחירת המניה הנכונה, וכולן חוזרות לאותו מקום שהפרק הזה התחיל בו, לא מה שאתה יודע, אלא מה שאתה עושה שוב ושוב.

שאלות אחזור, לפני שאתה ממשיך

השלם, על פני חמש עשרה שנה, כמה מתוך עֶשְׂרים ושתיים קטגוריות קרנות אקטיביות אמריקאיות הצליחו לרוב מנהליהן להכות את המדד, ולמה אי אפשר להסיק מזה ישירות על קרנות ישראליות?

למה בדיקת תיק תכופה יכולה לשנות את איך שאתה מרגיש לגבי סיכון, גם כשההשקעה עצמה לא השתנתה בכלל?

גשר, תאר הרגל אחר בחיים שלך, לא כסף, שבו תדירות הבדיקה משנה את התחושה שלך בלי שהמציאות עצמה משתנה, משקל, ציונים, מספר צפיות.

מה ההבדל בין, תשואה ממוצעת היסטורית, לבין, הבטחה לעתיד, ולמה ההבדל הזה חשוב במיוחד למי שמכניס סכום גדול בבת אחת?

למה, מבחינה אריתמטית גרידא ולא רק סטטיסטית, קבוצת כל המנהלים האקטיביים ביחד חייבת לפגר אחרי המדד בגובה העמלות שהיא גובה?

למה, פיזור בין הרבה מניות, מפחית סיכון אחד, גורל של חברה בודדת, אבל לא סיכון אחר, קריסת השוק כולו,?

תחזור לשאלות האלה בעוד כמה ימים בלי לפתוח את הפרק מחדש, ונסה קודם לענות מהזיכרון.

תעשה את זה

ספור בכנות, כמה פעמים ביום או בשבוע אתה, או היית, בודק אפליקציית השקעות, לא המספר השאפתני, המספר האמיתי. כתוב אותו, לא רק תחשוב עליו.

אם יש לך כבר השקעה כלשהי, מצא בעצמך את היסטוריית העסקאות שלך, נכנסת בבת אחת או פרוס לאורך זמן? מה הייתה התגובה הרגשית שלך לירידה, אם הייתה?

חפש את היסטוריית התשואה הרב שנתית, לא רק שנה אחרונה, של קֶרן שיש לך, בדוק אם יש שם רצף הפסד שלא ידעת עליו.

חפש, רשות ניירות עֵרך אזהרות לציבור, וקרא אזהרה אחת אמיתית מההתחלה עד הסוף.

ולסיום, הדף שפותח את הספר בגרסת הטקסט. לפני שמתחילים.

הספר הזה מסביר איך הכסף שלך בפועל זז, מה קורה לפיקדון של החייל המשוחרר, למה עמלת עובֵר ושב חוזרת בלי אזהרה, למה יכול להיות שאתה משלם על אותו ביטוח פעמיים. הוא לא מספר לך מה לעשות עם הכסף שלך.

זה ספר לימוד. זה לא ייעוץ השקעות, ייעוץ פנסיוני או ייעוץ מס. אף משפט כאן לא נועד להגיד לך אילו מניות לקנות, איזה מסלול פנסיה לבחור, או איך למלא דוח מס. יש לזה סיבה פשוטה, ההחלטות האלה תלויות בך, בהכנסה שלך, במה שכבר יש לך, בכמה סיכון אתה מוכן לשאת, ואף ספר לא יכול לדעת את זה מראש, ומי שטוען אחרת מוכר לך משהו.

מה שהספר כן עושה, מסביר מנגנונים, מצטט מקורות רשמיים, אתרי ממשלה, בנק ישראל, רשות המסים, רשות שוק ההון, ומסמן בְדיוק מתי כל מספר נבדק. מספרים כאלה, עמלות, אחוזים, תקרות, משתנים כל הזמן. לכן לכל מספר יש תאריך צמוד נכון לתאריך מסוים, והנספח השני בסוף הספר מרכז את כל המספרים שמתיישנים במקום אחד, כְּדי שתדע בְדיוק מה כדאי לבדוק שוב לפני שאתה סומך עליו במאה אחוז.

בסוף כל פרק יש בלוק, תעשה את זה, שים לב לניסוח, הפעולות שם הן תמיד לבדוק, לקרוא, למצוא משהו שכבר קיים אצלך, הפיקדון שלך, תעריפון הבנק שלך, רשימת הביטוחים שלך, אף פעם לא תשקיע בנייר מסוים או תעבור למסלול מסוים. אם אחרי שתבין את המנגנון תרצה להחליט משהו בפועל, זה הזמן לדבר עם איש מקצוע מוסמך, יועץ פנסיוני, רואה חשבון, או בעל רישיון לייעוץ השקעות, שרואה את כל התמונה שלך, לא רק את הפרק שקראת.

עכשיו, כשזה ברור, בוא נתחיל.

זה סוף הספר. המקורות המלאים לכל מספר שנאמר כאן מודפסים בגרסת הטקסט באתר כרך, לצד נספח המספרים, שמרכז את כל המספרים שמתיישנים במקום אחד, עם התאריך שבו כל אחד מהם נבדק.